המגפה שככה, אך אדמת טרה כולה חרבה בימים אלו. אינני יודע במדויק כמה שורדים ישנם. ההערכה היא שרבבות מעטות של אנשי טרה נותרו בחיים, כשמחציתם גוססים. השמועות הטריות ביותר הן שמניינם של הנוודים עומד כעת על ארבעה-עשר בלבד.
ימים אפלים מאחורינו, אך מלפנינו ימים אפלים לא פחות. יבולים שלמים אבדו; שדות שלמים נבלו; יערות שלמים נכחדו - כולם פרט לאחד, לגבולותיה של העיירה מידלגרדן, בעבר שוקקת חיים ומלאת שמחה, אך כיום נטושה ושכוחת אל.
"תושבי העיירה מידלגרדן ובאיה הנכבדים, נתבקשתי למסור בשורה זאת לכם. אלו הם דבריו של הנווד לאישה האחת, ביאטריס, בכלות זמנו, עת עזב את עולמנו זה:
לעולם לא אשוב, ביאטריס. שברי הזמן המתכלה, עליהם רמזת לי ביום ההוא - מתמוססים הם בדמי הגואה אל מול חלונות נפשך; נפשך, שידעה שכול כה רב משחר ימיה.
אמתין לך בערוגות הנצח עבור תנומת אין קץ לצד רוחך הצרובה בזיכרוני, שזה עתה פורש ממני אל עבר ריק המלא בנשמות מופקעות; ולמורת אפסות זיכרוני תיצרב דמותך בנפשי הכמהה לשוב אלייך.
בעוד לגופך לא שיוועתי זעקתי כי נזיר תענוגות הייתי, כה חפצתי ברוחך - היא הנושאת את טובך, את יופייך העצום, שבהיותך למרגלותם של הרים, היו הם קנאים לו.
סלחי לי, כי גבישי דמעותייך היקרים מכל חומר אוזלים בעבורי. אל נא תתייפחי, כי לצליל קולך הנוגה המזמר שירו הערב כמה אני לעצום עיניי ולהירדם לשעת חלומי, אל מול שקיעת החמה ושמי הארגמן הללו.
את יגונך אנא זרעי בבטן האדמה, כי עצים מרהיבים אלו שיפארו את שמי על אדמת חבל גרדן בו נולדתי - הם חסרי הגיל בני האלמוות שאת מלוא אהבתי יספחו לחיקם; בהם תוכלי למצוא את שארי עצמיותי לעת יימוגו מילותיי אלו.
זכרי דבריי אלו כי שקיעת החמה קרבה היא גם אלייך. לעולם לא תישכחי, ביאטריס; לא במותי, ואף לא במותך."
מילים אלו חרוטות על שלט יידוע מעלה אבק ונשורת בעיירה מידלגרדן, בנקודת התצפית על יער הנוודים שננטע באדמת חבל גרדן בציוויו ולזכרו של הנווד. העיירה ואנשיה אינם עוד, אך היער עודו ישנו.
בשערי מבצר אילנות בן אלמוות זה ניצב אני כעת. אני, בנה של ביאטריס המנוחה, בעל הקשת ואדון החץ, במסעי אחר רוחו של אבי הנווד שטרם הכירני.
אני נווד בן נווד, ובי מוטל אמונם של כל אנשי טרה. לאחר שנים רבות של אימונים, הגיעה העת בה עליי לקחת חלק במשימת השיקום של טרה לאחר חורבנה השמיני, כי המגפה הבאה לא תאחר לבוא.
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
