Portals of My Mind

השעה שלוש אחר-הצהריים. אני מאזין כעת לראשונה ל"נהר האינסופי" של פינק פלויד. חזרתי מהפגישה האחרונה עם הפסיכולוג. העננים בשמיים כה יפים, כמו תמיד; האילנות שמחים לרוות צימאונם. הרוח החורפית כה נעימה היא, עד כי אדמה עצמי לטובל בטוהרתה.

הלילה הברקים לא חדלו מלהבזיק אורם פעימה אחר פעימה, והרעמים ניגנו לי שיר ערש עת נרדמתי; הגשם השוטף נטף ללא חדל והתדפק בחוזקה על שמשת חלוני כאילו ברצונו לסחוף אותי יחד איתו במשב האוויר הצלול.

בעוד יומיים אמריא לארץ רחוקה, עבור שלושה חודשים של שיכרון טבעי, עבור אותם הנופים המתפרשים מאופק לאופק, המתפרצים מהשחר ועד השקיעה, המתגלים מצאת הכוכבים ועד הנץ החמה; על מנת להוות, לחוות, להתנתק, להתחבר, לשאוף, לנשוף, להיאבד, למצוא, לשכוח, לזכור, להתגעגע, להכיר, לדעת, ללמוד, לגלות, להבין, לאהוב, להרגיש, להתרגש, לרגש...

אני פורש שובל של אמונה, מותח אותו מכאן ועד שם. אני שט בנהר אינסופי של הוויה, של תודעה, של חיות בלתי פוסקת, וכולכם, אוהביי ואהוביי, נמצאים יחד איתי. אינני לבד, וכך גם אתם.

אני הולך עכשיו, יוצא למסע שלי, לו ציפיתי כה הרבה, ועוד אשוב לכותבו ולספרו. להתראות.

שלכם,

אני.