קשה מאוד לעבור על 5000+ תמונות ולבחור כמה עשרות מתוכן במטרה שיתארו במקצת את המסע הזה. אבל הנה, בחרתי 91 תמונות והעליתי אותן לפליקר, אז זה הולך להיות די ארוך (כמובן מפאת קוצר היריעה, החסרתי מספר מיקומים שלא בהכרח בצדק). 84 מתוכן צולמו באמצעות המצלמה שרכשתי עבור הטיול - Nikon COOLPIX S3500. זו מצלמה דיגיטלית קומפקטית (המצלמה הראשונה שלי), והיא עשתה עבורי את העבודה בתור צלם מתחיל (לא שיש לי איזשהו רצון להפוך את זה למקצוע, אבל כתחביב זה בהחלט נהדר בעיניי) שבסה"כ רוצה לתעד את מסעותיו בניו זילנד. 7 התמונות האחרות צולמו באמצעות הסמארטפון שלי - Samsung GALAXY S II. אז הבה נתחיל. למקרה שתתהו מדוע אני כותב בלשון רבים, זה מכיוון שטיילתי עם ידידה שלי. אגב, אני משקיע בכתיבת הפוסט הזה עמל רב, אז הרגישו חופשיים להמליץ!
מי אוהב הרי געש? הטרק הרב-יומי הראשון בו צעדנו היה Pouakai Circuit בפארק הלאומי Egmont שבו מתנוסס לתפארת הר הגעש הפעיל Taranaki, לדעתי הר הגעש היפה ביותר בניו זילנד. אין לי מושג אם זה מכיוון שאז לא היה לי כושר בכלל או בגלל מזג האוויר הנוראי בו יצאנו לטרק, אבל בעיניי הטרק הזה היה הקשה ביותר בכל המסע. זה גם היה הטרק היחיד במסע בו לקיתי בהתקף חרדה - היה צריך לחצות מדרון בשיפוע מטורף כשהשביל היה ממש צר ולא הכי ברור. אחרי החצייה הזו לא נבהלתי יותר משום מדרון בו נתקלנו לאחר מכן. אמרתי לעצמי ש"אם עברתי בשלום את המדרון בפואקאי, אני אעבור גם את זה". בכל מקרה, לכל אורך הטרק התהלכנו בתוך ענן ולא ראינו כלום מעבר לרדיוס של 5 מטר. רק בבוקר היום השני התבהר במקצת למשך כשעה, ולמזלנו הרב זה כנראה היה בקטע היפה ביותר בטרק, בו צולמה התמונה הבאה.
לאורך כל היום השני המטיר עלינו גשם כבד בטמפרטורה הקרובה ל-0 מעלות. התחלנו לרדת למטה בדיוק כשהחל לרדת שלג. איך שהגענו לאוטו שמנו חימום באטרף והאזנו לפרל ג'אם. במשך כשעה נשארנו דוממים באוטו רק על מנת להתייבש. לאחר הטרק הזה השתמשנו במילה "פואקאי" כדי לתאר קטעים בוציים בטרקים אחרים.
את התמונה הבאה צילמתי בטרק בשם Mt Holdsworth - Jumbo Circuit ביער Tararua. בבוקרו של היום השני של הטרק הזה התעוררנו (שלא להפתעתנו, כי ידענו את התחזית) למראה מושלג ולבן. למשך כל היום התהלכנו לנו על הרכס בזמן שיורד עלינו שלג והוא נערם לאיטו סביבנו. הייתה זו הפעם הראשונה בה ראינו שלג רך וטרי (ולא הקרח שיש באתר החרמון כשניתן להיכנס אליו), והיינו מאושרים כמו ילדים. אחרי הכל - השלג הופך את כולנו לילדים, כמו בשיר "Crystallised" של הייקן.
התמונה הבאה היא של מפלי Huka העוצמתיים. כמות המים שזורמים במפלים הללו בכל רגע נתון היא בלתי נתפשת, ועוצמתם נשמעת למרחקים.
רכס געשי נוסף בו טירקנו הוא בפארק הלאומי Tongariro. הטרק בו צעדנו הוא
Tongariro Northern Circuit. יופי לא נורמלי! כל כך הרבה גיוון בצבעים. על הטרק הזה כתבתי את הקטע "
פוליכרומטיות". לא ארחיב במילים - אתן לתמונות לדבר בעד עצמן. אגב, זוהי מורדור מטרילוגיית "שר הטבעות"!
מיקום נוסף מטרילוגיית "שר הטבעות" בו ביקרנו - אדוראס - Mount Sunday. וזו פיסה מהנוף (המרהיב, יש לציין) הנשקף ממנו.
וזה הנוף מ-Temple Basin בפארק הלאומי Arthur's Pass. היה קצת יותר מדי ענניזם, אבל למי אכפת? זה עדיין נהדר. (:
אחד הטרקים היותר פוטוגניים אותם צעדנו -
Cass-Lagoon Saddle Track ביער Craigieburn, בהשראתו כתבתי את הקטע "
הרפה". פשוט נהדר! שילוב מדהים של צעידה לצד נהרות יפהפיים על רקע נוף הררי מרשים.
וזהו קרחון Fox בפארק הלאומי Westland Tai Poutini שבאופן כלשהו ממש הזכיר לי את מבצר הבדידות של סופרמן, כנראה בגלל הצבעים שלו ומיקומו.
אגם Wanaka והפסגות סביבו מאתר המחנאות Boundary Creek במזג אוויר חורפי. צבעים כל כך מדהימים, ועננים בלתי נשכחים. בא לי להיכנס לתמונה הזו עכשיו, לחזור לשם לאותו הרגע הספציפי בו צולמה. אגב, זו הייתה עצירה רנדומלית (ומשתלמת, כך מסתבר) בדרך מאיזור הקרחונים לעיירה Wanaka. בניו זילנד תמיד שווה לעצור במקומות אקראיים ולא מתוכננים. בעיניי זו גם הייתה אחת הנסיעות היפות ביותר בטיול, במהלכה עברנו בין השאר במעבר ההרים המרשים Haast שעובר ממש דרך האלפים הדרומיים (בדומה למעבר Arthur's).
את בוא השנה החדשה חגגנו באחד המקומות היפים ביותר בניו זילנד (ולדעתי אף היפה ביותר) - הפארק הלאומי Mount Aspiring. לצערי מפאת מזג אוויר סוער ששיבש את התוכניות במקצת (ככה זה בניו זילנד), לא יצא לי לחוות אותו למעלה מיום אחד, אבל היום הזה היה מבחינתי אחד השיאים הבלתי נשכחים של הטיול המדהים הזה. במהלכו עלינו לנקודת התצפית ל
קרחון Rob Roy, עליו כתבתי את הקטע "
Aspiring" (כפי שמיד תראו, המקום בהחלט מצדיק את שמו). התמונות אינן יכולות להעביר את החוויה באמת (הקרחון מעוטר באינספור מפלים שמלווים את תחושת החופש בסאונד מדהים), אבל בכל זאת לא אחסוך אותן מכם.
אחח, וואנאקה וואנאקה, כמה שהעיירה הזו לא הולכת לצאת לי מהראש לעולם. והכי סימבולי שכמעט טבעתי באגם וואנאקה. xD אניוואי, איך אפשר בלי התמונות מהפסגה של Rocky Mountain? (:
ומהפסגה ב-
Roys Peak Track (הטרק עליו כתבתי את הקטע "
סיפור הצלחה")?
אחרי הטרק הזה שמתי לב כמה כל הטיפוסים הללו חיטבו אותי בטירוף. במלוא הכנות - כל הטרקים הללו שמטפסים בהם סביבות ה-1,000 מטר מרזים ומחטבים בצורה בלתי נורמלית.
יש גם כמה תמונות מ-Milford Sound שבפארק הלאומי Fiordland. המילפורד סאונד, למי שאינו בקיא, הוא אחד המקומות הכי ממוסחרים ומתוירים בניו זילנד, מה שלמעשה מוריד מהקסם שלו בעיניי. ובלי קשר, לא כל כך התלהבתי ממנו בהשוואה למקומות רבים אחרים בניו זילנד. כנראה הסיבה היא שהגעתי אליו בציפיה להבין על מה כל הרעש ולמה כולם מהללים אותו, ואילו בפועל הוא לא היווה אחת האטרקציות המרכזיות בטיול, בניגוד לקרחון Rob Roy שלא היה לי מושג בכלל מה אני הולך לראות שם ולא ציפיתי לשום דבר מיוחד. בכל מקרה, הסאונד עדיין יפה ושווה את היחס שלי כאן.
עוד מהפארק הלאומי Fiordland - הנוף מ-Key Summit.
ותמונה חביבה מ-Caples Track (גם בפארק הלאומי Fiordland).
כמה תמונות מהיער היפה ביותר בו ביקרתי בניו זילנד - יער Catilns, ובו בין השאר מפלי McLean ומפלי Purakaunui המרהיבים בקסמם.
האם אי פעם תהיתם איך זה להרגיש בקצה העולם? זו ההרגשה שהייתה לי ב-Nugget Point במפרץ Roaring, המפרץ השואג, שכנראה נקרא כך בשל אריות הים הנוהגים להתקבץ סביבו ושאגותיהם נשמעות מעליו היטב. אגב, לשאגותיהם של אריות הים סאונד מיוחד מאוד שבאמת תרם לאווירה הייחודית של המקום. אבל את זה אני לא יכול להעביר לכם בתמונות. מה שאולי אוכל להעביר לכם קצת בתמונות - המפרץ הזה ממש נכנס פנימה לתוך הים, וזה באמת מרגיש כאילו אתה ממש על קצה העולם.
תמונה מפסגת Sandymount בחצי האי Otago.
ושתיים מהחוף שבעיניי הוא היפה ביותר שהייתי בו בניו זילנד - Tunnel Beach. בתמונה השנייה אלו שחפים אדומי מקור הייחודיים לניו זילנד ולאיים הסאב-אנטרקטיים בסביבתה. זהו גם, דרך אגב, המקום בו צולמה תמונת הכותרת החדשה של הבלוג שלי.
תמונה נוספת מעצירה אקראית, הפעם על שפת אגם Benmore הנפלא המוקף בהרים שמאפיינים את הנוף הצחיח למחצה של קו התפר שבין איזור Otago לאיזור Canterbury. הנוף פשוט קרא לי לעצור שם. פשוט פיסה קטנה מגן עדן (ולא, למקרה שתתהו - השימוש בביטוי הזה אינו מהווה פרסום סמוי לשיר של Avenged Sevenfold).
ואז הגענו לרכס הגבוה ביותר בניו זילנד - הפארק הלאומי Mount Cook. ושם עלינו לנקודת התצפית על עמק Tasman, אחד העמקים המרהיבים בניו זילנד.
ובאותו היום עלינו גם במעלה Mueller Hut Route, אחד הטרקים האהובים עליי ביותר בניו זילנד, אשר לאורכו משקיף על ההר הגבוה ביותר בניו זילנד - הר Cook. בבקתת Mueller הייתה חגיגה של ישראלים - היו שם עוד 10+ ישראלים מלבדנו. אגב, אם אני עדיין לא מהווה הוכחה מספקת, מן הראוי לציין שמרבית הישראלים בניו זילנד הם בין האיכותיים שתפגשו בחו"ל. אחד הדברים הכי מגניבים בטרק הזה הוא שבפסגתו בערך כל 5 דקות ניתן לצפות בקביעות במפולת שלגים, ובחיי שאם הייתי יכול להקליט את הסאונד של המפולות הייתי עושה זאת. זה אדיר! אה, והמון המון לבן - שלג (לא רך כמו אז ביער Tararua, אבל עדיין שלג) וענניזם כאחד!
בתמונות השלישית והרביעית - קיאה (תוכי ייחודי לאלפים הדרומיים ונחשב לבעל חיים אינטליגנט) על רקע הר Cook. בתמונה השמינית - זריחה מעל העננים (הרגע הכי מיוחד שחוויתי בניו זילנד). קמנו מוקדם מאוד לצורך כך, ובשל החיפזון והעובדה שהייתי שפוך מהעלייה ביום שחלף שכחתי את המצלמה בבקתה. למזלי לפחות הסמארטפון היה עליי.
תמונה חביבה של אחד המבנים במצפה הכוכבים על פסגת Mt John.
אחת התמונות שצילמתי במהלך השקיעה מטרים ספורים לפני הפסגה ב-Breast Hill Track. הבקתה ממוקמת במרחק של כשעה לפני הפסגה, אז אני ובחור גרמני חביב שהיה איתי בבקתה (שסיפר לי שהוא צועד חלק מטה אררואה - שביל בן כ-3,000 ק"מ החוצה את ניו זילנד מצפון לדרום) החלטנו לטפס אליה על מנת לצפות במחזה השקיעה.
ברגע שהניצוץ האחרון של השמש נעלם מן האופק, הטמפרטורות החלו בנפילה חופשית וקפאו לנו האשכים בקטע הזוי, אז החלטנו לרוץ בירידה חזרה לבקתה. כשהגענו לבקתה הכל כבר היה חשוך, ואז הבטנו לעבר השמיים, בהינו בהם במשך כחמש דקות. היו אלו השמיים המעוטרים בכמות הגדולה ביותר של כוכבים שראיתי בחיי. פשוט מושלם!
ועכשיו הגיע תורן של התמונות מהטרק האהוב עליי ביותר בטיול - Kepler Track, טרק מעגלי מדהים שמתחיל בצעידה ביער קסום לצד אגם Te Anau (בחיי כמה נהדר זה לצעוד בתוך יער קסום שכזה למשמע הגלים המרגיעים מהאגם). ביומו השני הטרק עובר מעל רכס הרים מרשים בלב הפארק הלאומי Fiordland. ביומו האחרון הוא עובר שוב דרך יער קסום, הפעם לצד אגם Manapouri. לרוע מזלנו דווקא ביום השני כיסה אותנו ערפל מטורף שהסתיר את כל הנוף מהרכס. הצטרפתי לשתי גרמניות חביבות ביותר ושרדנו את היום האפלולי הזה ביחד. בסיומו של היום כשירדנו לבקתה השנייה (וזה אשכרה לרדת כמעט כל מה שעלינו ביום הראשון) הרגשנו די מבואסים בגלל מזג האוויר שדפק לנו את הטרק.
ביום שלאחר מכן הייתי צריך להמשיך באותו הכיוון על מנת לסיים את הטרק, אלא שהתברר לנו שהחל להתבהר למעלה, ואני פשוט אמרתי לעצמי שזה סימן שאני חייב לחזור למעלה (סימן מטאפורי כמובן, כי אני באמת רציתי לחזור למעלה). אז כן - במקום להמשיך באותו הכיוון החלטתי לחזור ביום אחד את כל מה שצעדנו ביומיים הקודמים - כ-28 ק"מ הכוללים טיפוס וירידה של כ-900 מטר (כל אחד מהם). אמרתי לעצמי שכך או כך מגיעים לנקודת ההתחלה, שהיא גם נקודת הסיום. אז בתכלס בסופו של דבר טיפסתי את הקפלר עם כל הציוד פעמיים בהפרש של יומיים, כאשר פעם אחת צעדתי מעל הרכס בערפל ובפעם השנייה בין עננים, מעל עננים, מתחת לעננים ובתוך עננים לסירוגין. הרגשתי כמו ריימן, ובמוחי התנגנה לה המוזיקה הקסומה של Alcest. בפועל זה היה שווה את כל המאמץ. לא לחינם אני מחשיב את הקפלר לטרק האהוב עליי ביותר בטיול, כאשר עובדתית צילמתי במהלכו את כמות התמונות הגדולה ביותר שצילמתי בכל הטיול - כ-600 תמונות. והרי התמונות הנבחרות (מהיום האפלולי וגם מהיום הנפלא שלאחריו) לשיפוטכם.
לקראת סיום הטרק, לאחר הירידה הארוכה, כבר היה מאוחר והתחיל להחשיך. יצאתי מתוך הסבך לשפת אגם Te Anau על מנת לנוח מעט בטרם אסיים את היום הנפלא הזה - עצמתי עיניים, הקשבתי לגלים, הרפיתי את גופי והסדרתי את נשימתי.
הבה נמשיך. זהו רכס ה-Remarkables מנקודת תצפית ב-Queenstown Gardens בסופה של מערכת חורפית מאוד לא אופיינית לעונה שהיכתה בתחילת פברואר כמעט בכל ניו זילנד במשך כ-9 יממות באופן רצוף ודי מנעה מכולם לצאת לטרקים. בדיעבד נוכחנו לדעת כי נפלנו על אחת עונות ה"קיץ" הסוערות בניו זילנד ב-20 השנים האחרונות, אם לא הסוערת ביותר. זה גורם לי לצחוק על ה"סופות" שמוכרזות כאן בארץ. זה בכלל לא דומה לסופה אמיתית כמו אלו שהיו ב"קיץ" הזה בניו זילנד.
מבצר איזנגרד מטרילוגיית "שר הטבעות", הלא הוא הנוף לכיוון שטחי הכפר Paradise (עוד מקום שמצדיק את שמו) והפארק הלאומי Mount Aspiring הנשקף מפסגת Mount Alfred. היה זה הטרק האחרון שלי בטיול, והוא היה הקשה ביותר בעיניי לאחר פואקאי (הטרק הראשון שלי בטיול). איכשהו יצא במקרה שהטרק הראשון והטרק האחרון אותם צעדתי היו הקשים ביותר בטיול - סוג של סגירת מעגל.
ועתה לתמונות שאיתן אסיים - ממוזיאון Steampunk HQ ומגן השעשועים המעוצב בהשראת סטימפאנק, שניהם בעיירה Oamaru. אין ביכולתי לתאר את מידת ההנאה שלי במוזיאון. הרגשתי כמו בתוך משחק מחשב מסוגת המד"ב. הם השקיעו שם המון מחשבה.
התמונות הללו הן רק חלק קטן. מה שתרם לאווירה מלבד התאורה והאפקטים החזותיים הייחודיים הן המסרטות שהסריטו סרטונים אומנותיים של סטימפאנק והשמיעו סאונדים של מכונות קיטור ישנות ושל קריינות בנימה האופיינית למשחקי מחשב מסוגת המד"ב. הייתה שם מעין הרגשה פוסט-אפוקליפטית שכזו, בדומה למשחקי מחשב בסגנון Fallout ו-Fallen Earth. זהו גם מוזיאון חדש יחסית שנפתח בסוף שנת 2011. חובב מד"ב שכמותי - לא יכולתי לפסוח על ההרפתקה הנפלאה הזו. לדעתי זהו אחד המקומות הפחות מוכרים השווים בניו זילנד. אגב, יש שם מעין קליידוסקופ ענקי עם נורות צבעוניות שנכנסים לתוכו. הוא נקרא "The Infinity Portal". מכניסים מטבע, נכנסים לחדר, סוגרים את הדלת, ומתחיל מופע אור-קולי מוזיקלי מרהיב. חוויה חלומית ונהדרת!
והממ... זהו. מקווה שנהניתם, כי אני בוודאות נהניתי בטיול האדיר הזה. אתם כמובן מוזמנים להביע דעה! (:
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
