Portals of My Mind

כה משתוקק לאותו מגע פנים מלטף ועיניים דומעות ממבטים מלאי שתיקה.

אני אבוא אלייך, ואלחש את שירתי באוזנייך.

צמא.

צמא לחיוך מושלג אחד שלך.

כי הכל כל כך ריק עכשיו עם בוא הקיץ המשמים, והלב כה עייף מחיפושיו.

ועתה אינני שליו, משאינני לוקה באותו שיטפון חושי מצמרר שנראה שכולם לוקים בו בימים אלו.

אני יכול להיות החכם באדם, אך ללא ריקוד העיניים המסתנכרנות, פעימות הלב בכפות הידיים המתלכדות והתמוגגות הזרועות העוטפות, אני ככסיל בליבו של מדבר העטוי בנשורת.

והנשורת כה קרבה לכלותי מן האופק האדמדם, וליבי צובר לו חום ואבק של יושנה.

אני מלא באהבה וריק ממנה, כי אין ביכולתי לשתפה ולבטאה, מלבד מילותיי השועטות במרחבים ורבליים נדיפים.

בלילות המוות מגיח עם שדיו הטורדניים, ומשאלתי האחת היא להיות לך לשלג עם בואו של החורף.

אבל מי את? ובאילו שדות את מתרוצצת כעת? אקווה שיהיו ירוקים דיים לכשאמצאך.