לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Portals of My Mind


.There is no spoon

Avatarכינוי:  Ob5cur3d

בן: 33

Skype:  live:flamingsw0rd 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2015

בואי נשחק


אני יודע כמה את רוצה שפעם אחת נשחק את המשחק כשעוד תוכלי ליהנות מחמת הספק.

את מזימתי ארקום ללא ידיעתך, על מנת שתופתעי כהלכה. אמרת לי שאחרת זה לא יעבוד.

אז אשב ואתכנן שעות על גבי שעות את תוכנית הפעולה.

דימיוני הפורה מעלה תרחישים ובוחן אפשרויות. אבל כמו כל יצירה, גם את התסריט הזה חייבים לחתום.

 

השעה 18:26. הערב ירד ובחוץ גשם שוטף, אבל בכל זאת גם הערב תצאי לרוץ - בכך אני בטוח.

הרכב ששכרתי לא מותיר הרבה רושם טוב. רעולי פנים אנו ממתינים שתצאי מביתך, והרי את.

ואנחנו, עם הרכב, עוקבים אחרייך באדיקות אך מבלי לעורר חשד.

 

זה המקום. זו השעה. עכשיו שום דבר לא הולך להשתבש, אמרתי בקול.

הגשם התחזק במעט. ניתן לשמוע אותו מתדפק על פח הרכב. תמיד אהבתי זאת.

ברגע אחד יצאנו שנינו, בלי שתוכלי לזהות אותי, אף לא לפי הריח.

בבת אחת תפסנו אותך והצמדנו אותך לגדר. בטרם יישמעו צעקותייך אטמנו את פיך, כיסינו את פנייך וקשרנו את ידייך ורגלייך.

בשקט בשקט הרמנו אותך הישר לתוך תא המטען. הכל בוצע חלק כפי שרציתי.

 

את פבל הורדתי בדרך ושילמתי לו סכום נאות על העזרה שהעניק לי ברוב מקצועיותו.

וכעת, את כולך שלי. אני מסיע אותך לדירה ששכרתי עבור המאורע המיוחד הזה.

חדר העינויים שהכנתי מבעוד מועד מחכה לך בקוצר רוח, לרגעים בהם אחתוך, אפצע ואחבול אותך.

ואת עדיין לא יודעת שכל זאת הוא רק משחק. אולי את מעלה במוחך את האפשרות, אבל הספק משטה בך.

כך ביקשת ממני. אני בסך הכל משרת את מנגנון ההרס העצמי שלך.

 

משבש הקול שלי יידע לעשות את העבודה מצוין. וכך, בשקט בשקט גררתי אותך הישר לתוך כס העינויים.

שחררתי את פיך לחופשי בעודך נטופת זיעה קרה, מתנשפת במהירות.

נעמדתי מאחורייך והסרתי את כיסוי פנייך, ומלפנייך נגלה כל טוב שיש לעולם הזה להציע.

אולי ההגדרה שלי לטוב קצת שונה מהמקובל. אבל מי כמוך יודעת זאת?

ובעודך מעכלת את המראה פניתי אלייך, ושאלתי אותך אם את יודעת למה את כאן.

שתקת, אך קטלתי זאת באחת באומרי - כשתצאי מכאן, אם תצאי מכאן, לא תוכלי לזהות את עצמך.

 

זה נכון. זה מתחיל כמשחק, אבל זה לא ייגמר כמשחק.

כי אני אהנה מכך יותר ממך. וגם כשתדעי שזה אני, את לא באמת תדעי זאת.

כי אני כבר לא אהיה האדם שהכרת. ואני אשבור אותך, ואכלא אותך בצינוק ספקותייך עד שכל מציאותך תתערער עד היסוד.

אך הגרוע מכל הוא שיהיה זה אני שמציאותו תתערער הרבה יותר.

ומהו הכאב הפיזי שתחווי כאן לעומת הכאב התודעתי שישטה בך לנצח לאור כל מה שהולך להתרחש כאן בשבועות הקרובים?

גם לאחר שאשחרר אותך, את לעולם לא תצאי מכאן. אני לעולם לא אצא מכאן.

בואי נשחק.

נכתב על ידי Ob5cur3d , 1/8/2015 01:11   בקטגוריות BDSM, אפל / מורבידי, יצירות שלי, סיפרותי  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



22,540
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOb5cur3d אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ob5cur3d ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)