Portals of My Mind

     הרבה מאוד אנשים לא מסתדרים במסגרת מערכות יחסים מונוגמיות, אבל מסיבות נורמטיביות מתעקשים להמשיך להיצמד במקובעות למוכר להם במקום לנסות אפשרויות אחרות. אני למשל מרגיש שבמערכות יחסים מונוגמיות שוררת רכושנות, גם אם היא סמויה ובעוצמה חלשה - היא ישנה, וזה מספיק על מנת לעורר בי סלידה. הקונספט הזה של מערכות יחסים מונוגמיות שבהן זוג אנשים מתייחדים זה לזה פשוט צורם לי מבחינה תפישתית ומרגיש מאוד סתום (במשמעות המקורית של המילה). זוהי הסיבה המרכזית שבגינה התחלתי לגלות עניין בפוליאמוריה בתקופה האחרונה, אלא שאפילו עם התפישה הרווחת של פוליאמוריה יש לי קצת בעיה, כי גם היא מוגדרת באופן קצת סתום. אבל בכל מקרה - זהו הקונספט הקרוב ביותר לאידאלי בעיניי.

     דעתי האישית היא שהחיפוש המתמיד הזה אחר ה"אחד" או ה"אחת" גורם לאנשים לפספס את כל מה שבדרך. אנשים נוטים להיצמד לאידאל מסוים, וזה גורם להם לפספס אנשים שהיו תורמים להם לא פחות ולפעמים אף יותר. והאמת, אני לא מאשים בזה אף אחד. זו אשמת ההסללה ההטרונורמטיבית של החברה שלנו. אבל היום המודעות לעניין הזה עולה ופורחת. אנשים מתחילים להבין שמשהו שגוי בתפישות הכה פופולריות של ההטרונורמה, מתחילים להטיל ספק בהיותה אידאלית כמו שאנו מונהגים לחשוב. מוסדות הנישואין והמשפחה מתערערים וקונספטים כמו אלהורות ופוליאמוריה הולכים ותופסים בקרב קהלים נרחבים.

     בציבור שוררת המון מיסקונספציה לגבי פוליאמוריה. אנשים באים וטוענים: זה רק בשביל אנשים חרמנים שבא להם להתפזר קצת; זה בשביל אנשים שלא סגורים על עצמם; זהו טרנד חולף. אמנם אכן יש אנשים שרוצים להתנסות, וזה בסדר גמור, אבל בהחלט יש אנשים שלא מוצאים את עצמם במסגרות מונוגמיות, ובשבילם זה ממש לא "רק סקס", אלא הרבה יותר מכך. יש הרבה אנשים שמחפשים להתנסות בפוליאמוריה ולוקחים את זה לכיוון של יחסי מין מזדמנים ותו לא. לא שיש לי אישית בעיה עם זה - אבל זה לגמרי רחוק ממני. אני לא מתעניין בפוליאמוריה כי בא לי "להתפזר", וכך גם רבים כמוני. חשוב להבין שכמו שיש אנשים שפוליאמוריה ממש לא מתאימה להם, יש גם אנשים שפוליאמוריה בדיוק מתאימה להם, מסיבות שונות ומגוונות. כך שלמיסקונספציות הללו לגבי פוליאמוריה אין הרבה קרקע להתבסס עליה.

     במאמר זה אני רוצה בין השאר לנתח את המושג "משיכה" שרבים נוהגים להשתמש בו בשפה היומיומית. מניסיוני האישי מצאתי כי אנשים משתמשים במושג הזה כדי לתאר שישה סוגים שונים של משיכה, אלא שהם עדיין משתמשים במושג "משיכה" כאילו כל הסוגים הללו בהכרח קשורים אלה לאלה. הסיבה שאנשים מדברים על "משיכה" ברובד כללי קשורה לעובדה שלא תמיד קל להפריד בין סוגי המשיכה השונים, ולפעמים הם נובעים אלו מאלו או מופיעים יחד, כך שקל מאוד לבלבל ביניהם. אבל יש כאן סוג של "בעיית הביצה והתרנגולת", שכן אם מדברים על משיכה בשישה מובנים שונים באמצעות מושג אחד, אז החיברות שמתבצע באמצעות השפה גורם לכך שאנשים לא יוכלו להבחין בין המובנים השונים של המושג הזה. והרי ששת סוגי המשיכה השונים שלדעתי ראוי להפריד ביניהם מבחינה לשונית (מן הראוי לציין שלא כולם יסכימו איתי כאן, שכן נכנס פה מישור אינדיבידואלי שאני לא יכול להשליך על הכלל - את זה רק סוציולוגים יכולים לעשות, אם בכלל):

1. משיכה אסתטית - משיכה זו מתבססת על הערכה של יופיו של אדם מסוים. המשיכה מתבטאת ברצון להתבונן באדם וליהנות מטיב יופיו. המשיכה הזו יכולה להתבסס גם על אסתטיקה במובן הרחב יותר, ולהתבטא ברצון להאזין לשירתה של זמרת מסוימת או נגינתו של פסנתרן מסוים וליהנות מכך.
2. משיכה אפלטונית/אינטלקטואלית - משיכה זו מתבססת על הערכה של האידאה של אדם מסוים. המשיכה מתבטאת ברצון לקיים עם האדם דו-שיח אישי רעיוני ואינטימי וליהנות משיתוף הרעיונות שמתבצע במהלך דו-שיח זה, כלומר להתחבר לאדם זה במישור ראציונלי ולא בהכרח רגשי.
3. משיכה רגשית/רוחנית - משיכה זו מתבססת על רגש שנחווה כלפי אדם מסוים. המשיכה מתבטאת ברצון להתחבר אל אדם זה במישור רגשי או רוחני ולא בהכרח ראציונלי וליהנות מהאינטימיות והקרבה הרגשית אליו.
4. משיכה רומנטית - משיכה זו מתבססת על הערכה עמוקה של האינדיבידואל של אדם מסוים בכמה מישורים שונים ו/או הרגשת אהבה רומנטית כלפיו. המשיכה מתבטאת ברצון לקיים עם האדם יחסים רומנטיים.
5. משיכה פיזית - משיכה זו מתבססת על קיומו של תמריץ חושי (ריח, קול, מגע, נראות) להתקרב לאדם מסוים באופן פיזי. המשיכה מתבטאת ברצון ליהנות מקרבה פיזית אל האדם ו/או לבוא איתו במגע.
6. משיכה מינית - משיכה זו מתבססת על קיומה של תשוקה מינית כלפי אדם מסוים. המשיכה מתבטאת ברצון לקיים עם האדם יחסי מין.

     כמובן פעמים רבות כמה משיכות מאלו שתיארתי לעיל יכולות להופיע יחד או בזו אחר זו או אפילו אחת בעקבות האחרת (למשל אפשרי שאצל אדם כלשהו משיכה מינית תופיע באופן בלעדי רק בעקבות משיכה רגשית - זה נקרא דמיסקסואליות), אבל במובן אוניברסלי אף אחת מהמשיכות הללו אינה בהכרח מחייבת שום משיכה אחרת ויכולה לעמוד בפני עצמה. לפי הסיווג הנ"ל ניתן לגרוס למשל שקיום מערכת יחסים רומנטית אינו מחייב קרבה פיזית או קיום יחסי מין. כמו כן, וזה אולי עלול להישמע מוזר, משיכה מינית יכולה להתקיים בלי משיכה פיזית. אם חושבים על זה מספיק - זה בהחלט אפשרי. משיכה מינית בהחלט יכולה להופיע כתשוקה מינית בלבד וללא קשר לרצון בקרבה פיזית מבחינה שאינה מינית. עם זאת, אני מוצא שהרבה אנשים מחפשים להיות במערכת יחסים מונוגמית עם אדם שהם חווים כלפיו את כל סוגי המשיכות הללו יחד, אלא שזה ממש לא פשוט כמו שזה נשמע, וגם אם וכאשר הם מוצאים את האדם הזה, יכולים להופיע שלל מכשולים אחרים בדרך שימנעו מהם להיות איתו.

     אחת המיסקונספציות העמוקות ביותר שמושרשות בחברה שלנו היא ש"משיכה" לרוב תופיע מלכתחילה בהיכרות ראשונית עם האדם, או שלא תופיע כלל ("אין קליק"). זה אכן נכון שלעתים משיכה כזו או אחרת יכולה להופיע על ההתחלה, וזה אכן נכון שיכולה להיות "כימיה" על ההתחלה (וגם "כימיה" היא מושג שיש להיזהר בו, שכן אף הוא אינו חד-משמעי, בהתאם לכתוב לעיל). אבל אחד המאפיינים הבולטים בהיכרויות בחברה שלנו היא שאנשים לא חפצים "לבזבז זמן" על משהו שלא בהכרח יתקיים בהמשך (ודי בצדק - יהיה זה ראציונלי לעשות כן במקרים מאוד ברורים), אלא שהם שוכחים שכשם שמשהו יכול לא להופיע על ההתחלה ולהופיע בהמשך, כך גם משהו יכול להופיע על ההתחלה ולא להופיע בהמשך (וזה קורה די הרבה למעשה). על כך אני מדבר באומרי שאנשים רבים רצים ולא מתעכבים, כך שבדרך הם מפספסים. משיכה מכל סוג שהוא אינה חייבת להופיע על ההתחלה. היא בהחלט יכולה להופיע בהמשך. כמובן אין זה אומר שאין מקרים של דחייה ממשית (כשם שיש משיכה יכולה להיות גם דחייה שאינה ניטרלית) שבהם אין בכלל טעם לנסות, אבל ההמלצה שלי היא לשים לב למתרחש בכל סיטואציה בפני עצמה ולא בהשוואה לסיטואציות אחרות (על אף שזה עלול להישמע די בלתי-אפשרי לעשות כן).

     כמו כן אני רוצה לטבוע מושג בשם "הקשר ברירת-מחדל". אצל אנשים שונים פעולות שונות יכולות להיות ביטויים של משיכה מסוגים שונים. אם בעיניי החזקת ידיים היא בד"כ ביטוי של משיכה רגשית, בעיני אחרים היא יכולה להיות בד"כ ביטוי של משיכה רומנטית. אם בעיניי נשיקה היא בד"כ ביטוי של משיכה רומנטית, בעיני אחרים היא יכולה להיות בד"כ ביטוי של משיכה מינית. ולמה אני כותב "בד"כ"? כי אפשר להתייחס לכל מקרה לגופו. יכולים להיות מקרים או סיטואציות שבהם נשיקה יכולה להיות בעיניי ביטוי של משיכה מינית, על אף שבד"כ אין זה כך אצלי. אבל בכל זאת בני-אדם רבים יכולים לדבר על הקשר ברירת-מחדל של פעולה כזו או אחרת. תאמינו או לא - ישנם אנשים שידברו איתכם היום על יחסי מין כעל פעולה שמבטאת משיכה רגשית (או רוחנית) ולא משיכה מינית! כן, גם זה אפשרי, לפחות אצל אנשים מסוימים.

     למה הבאתי את הניתוח הזה? כי במערכות יחסים פוליאמוריות או פתוחות אפשרי למשל שתתקיים מערכת יחסים רומנטית בין שני אנשים, בעוד אותם אנשים לא יחפצו בקיום יחסי מין ביניהם אלא יקיימו אותם עם פרטנרים אחרים. לפיכך אין זה מחייב שכל סוגי המשיכה יופיעו יחד. אפשר ליהנות ממשיכות שונות יחד עם אנשים שונים, וכך למעשה לא לפספס אנשים כי "חסר משהו". היום מדברים גם על חברויות נטו במובן פוליאמורי. להיות פוליאמורי פירושו לאהוב הרבה, במובנים שונים ומגוונים, ולא בהכרח באותו אופן ובאותם סוגים של מחויבויות.

     אני יכול לדבר למשל על עניין אישי שלי - המיניות שלי מתאפיינת בתקופות מיניות ובתקופות שאינן מיניות כלל (מיניות פלואידית), וגם כשאני בתקופה מינית אני מיני פחות ביחס לאחרים. לפיכך אינני רואה במיניות חלק אינטגרלי ממערכת יחסים. אם אני נמצא עם מישהי במערכת יחסים רומנטית ואינני מעוניין ביחסי מין מסיבה כלשהי ואילו היא כן - מדוע אני צריך למנוע זאת ממנה? היא מבחינתי יכולה לקיים יחסי מין עם אחרים - זה לא מפר דבר במערכת היחסים שלנו, אשר מבוססת על מחויבות רומנטית ולא על מחויבות מינית (הכוונה היא שמחויבות זו הוגדרה מראש על-ידינו). באומרי "מחויבות" אינני בהכרח מדבר על כך שלא נוכל לקיים מערכות יחסים רומנטיות עם אחרים (מחויבות מסוג זה אני מגדיר כ"ייחוד" - חשוב לשים לב להבדל בין מחויבות לבין ייחוד במערכות יחסים פוליאמוריות), אלא שפשוט ישנה מחויבות רומנטית במובן הבסיסי ביותר של המילה.

     כך תיאום ציפיות ומחויבויות הוא נושא מאוד חשוב במערכת יחסים פוליאמורית - היכן ישנם גבולות והיכן אין, היכן ישנן מחויבויות והיכן אין. והנפלא הוא שעם כל פרטנר/ית זה יכול להיות אחרת. יש משהו שמאוד מצער בעיניי במערכות יחסים מונוגמיות - אם למשל אחד הפרטנרים מרגיש שהוא צריך תקופה לבד (לא כדי להיות עם פרטנר אחר, אלא כי הוא פשוט זקוק לתקופה כזו של ריחוק והתבודדות), אז זה עלול להרגיש כטאבו גם בעיניו וגם בעיני הפרטנר השני - "מה פתאום אני רוצה להיות לבד? אני לא אוהבת אותו יותר?" / "מה פתאום היא לא צריכה אותי שאהיה איתה?" - דברים מהסוג שמחרב מערכות יחסים מונוגמיות בגלל המבנה הכה מקובע שלהן. כמובן לא אצל כולם זה כך, אבל זו גם אחת מהמיסקונספציות שמאוד מאפיינות את התודעה הנורמטיבית של מערכות יחסים מונוגמיות (איך הן צריכות להיראות ואיך לא, מה חייב להתקיים בהן ומה אסור שיתקיים בהן). זה גורם להרבה מתח לא הכרחי שלרוב לא יופיע במערכת יחסים פוליאמורית או פתוחה. היא לא רק פתוחה מבחינה של כמות הפרטנרים, אלא פתוחה גם לגישות שונות ושוברות נורמה. תקשורת וכנות הן חשובות למעשה בכל סוג של מערכת יחסים, אבל אני מוצא שערכים אלו נוטים להידחק הצידה כאשר מדובר במערכות יחסים מונוגמיות.

     זוהי בגדול פחות או יותר התפישה האישית שלי לגבי מערכות יחסים. אני מקווה שזה יוכל לתרום קצת לאנשים להסתכל על פני הדברים בצורה שונה, יותר ביקורתית ופחות שבלונית, גם אם הם לא מסכימים איתי במאת האחוזים.