איה השמיים? איה הכוכבים וים העננים, אשר ממני נגזלים? שאלתי אז בהביטי בנוף החרב באובך כאילו לעת נשמעה זעקת יום הדין.
ועתה, משהולך הקיץ ונשמט ממני, מנפשי המתענה, פורח בי חצב ליבי, כשבשמי כיפור הזכים אני זוכה לשוב בזיקה להביט ולהיזכר:
בארי הים הנובח מעל הנשר, בכלבלב הנושק לזנבו של הדולפין, בסוס הפרא הדוהר במעמקי הים, בפסנתר והכינור השמימיים שבשממה מנעימים נעימות;
בעצמי, המרותק כבילדותי לשיכר הנישא בעננים המתעבים, המספרים לי מעללי מחשבתי.
ואותה עצבות קיץ הולכת וגוועת, ונפשי חדלה מההלקאה העצמית, דווקא בכיפור - מעט שקט מחשבון הנפש התמידי שלי.
ובצאת כיפור נגלים הכוכבים, הקטנים כגדולים, הרחוקים כקרובים, הזקנים כצעירים, המתים כחיים - בשמיים כולם שווים.
כמעט - שכן אותו כוכב מעומעם, סביר שמת כבר מזמן, ואורו נגלה וכבה לסירוגין, עת תש כוחו להפיצו.
ואותם השמיים מפריחים בי הגיגים נודעים על אקראיות, גורל ובחירה, על מקורות החיים והמוות, על דברים שבין המדע לפילוסופיה;
על ה"אני" ועל האוניברסלי, על המקשר והמגשר בין הכל, בכל רובד שהוא - על האגו ועל האקו - על אותו "ענן אטלס" של מיטשל והאחים ואשובסקי.
הסקתי שהאובך בא לקחת מאיתנו לזמן קצר את הדבר הכל כך מובן מאליו, כדי להזכיר לנו שהיופי נמצא בפשטות.
הבטתי באבנים שהבאתי מניו זילנד, ונשבעתי שעל השמיים אף אחד לא ייקח בעלות לעולם - הם של כולנו.
חג האסיף קרב ובא. הנמלים ממהרות להשלים מלאכתן. ואני - אני שב לאירופה, לפסטיבל מוזיקה נוסף. והפעם - עם הלהקה האהובה עליי ביותר.
In the skies
A secret lies
Well disguised
Before my eyes
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
