לפני שנה כשחזרתי מניו זילנד הייתי מקל. כל המכנסיים שלי היו נופלים לי לולא הייתי שם חגורה.
היום אני יכול להגיד בלב שלם - הלימודים משמינים. לא במובן שטוחנים חטיפים תוך כדי ניתוח סיבוכיות אלגוריתמים וכתיבת תוכניות מעפנות ב-Eclipse, אלא פשוט כי יושבים על התחת יותר מדי.
כשחזרתי ללמוד אחרי ניו זילנד, לא השכלתי, בתור סטודנט באוניברסיטה הפתוחה שלומד כל היום בביתו, לסדר לעצמי לו"ז של פעילות גופנית שבועית. אני אמנם לא אוכל הרבה בכלל, אבל עובדה זו כשלעצמה, לאחר שלושה חודשים של טיפוסים מסיביים על הרים רמים באלפים הדרומיים, האטה את חילוף החומרים בגוף שלי ולבסוף גם את קצב אספקת החמצן למוח שלי, שלאחרונה מקרטע מבחינות נוירולוגיות.
אז הגוף התנפח, אמנם לא בהרבה, אבל מספיק כך שכל המכנסיים בארון הבגדים שלי לא עולים עליי. ובנוסף מיום ליום המוח מאותת לי שכואב לו ללמוד כל יום כל היום בלי אספקת חמצן סדירה, דבר שמשתקף ביכולות הריכוז וההספק הלימודי שלי. וחוץ מזה הנפש שלי עצמה זקוקה לכך שאפעיל את הגוף שלי, כי המצב הנפשי אף הוא מקרטע. מלבד זאת, אני צריך להכין את עצמי לעוד טיול של טיפוסים מסיביים, הפעם על הרים רמים באלפים האירופאיים. כן, בעקבות ניו זילנד ניהייתי מכור לטרקים הרריים. אבל הפעם אני הולך על קל"ב.
אז הנה היום התחלתי להתאמן, ואני אדאג גם להתמיד בכך, כי ברגע שזה פוגע לי במצב הנפשי ובלימודים, וגם באמת אין לי כמעט מכנסיים ללבוש, אין מצב שאני אתן למצב הנוכחי להמשיך. מי שמכיר/ה אותי יודע/ת שיש לי משמעת עצמית גבוהה מאוד.
אגב, מסתבר שכל טפטוף קטן הפך באחרונה ל"סערה". כנראה צריך לחדש את הלקסיקון.
מחרתיים יוצא אלבום חדש של Dream Theater. אני לא מצפה ליותר מדי, כי הם כבר הרבה אחרי השיא שלהם. אבל טוב נו, אני fanboy.
מחר, לאחר עוד איזה שיעור מעבדה בכימיה כללית, אני חוגג יום הולדת (או ליתר דיוק יום לפני יום לפני יום לפני יום הולדת) עם חברות/ים באיזה חדר מילוט. שמעתי שזה אחלה. אני בכלל חולה על קווסטים ורידלים, חובב RPG שכמותי. P: ואני כנראה לא אספר לכן/ם איך היה, כי...
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
