Portals of My Mind

תן לי לחיות רק בחורף. תן לי למות בקיץ ולחזור לחיים אחריו. אינני יכול עוד לסבול את השממה.

לו יכולתי לשחרר את הכאב בדרך המושלמת ביותר - להשליך את אמות המוסר ולהתמסר לזעם, לפרוץ את גבולות העדינות שכל-כך מאפיינים אותי.

אני לא אדם טהור. אני לא אדם תמים. אני הר געש שאוגר את עוצמות ההתפרצות הבאה שלו. ואני אתפרץ, בדרך זו או אחרת, בבוא הרגע.

הרע שבי הוא הטוב שבי. אותן תשוקות אפלות נסתרות שעומדות מבעד למראה, הצלקות מהעבר שנושמות היום דם במקום דמעות וניזונות מחטאי יצריי.

אני משתוקק לפרוץ ולהניס את סובביי. בשקט בשקט מתגנבים פרצי רוח לליבי. האדמה תרעד כשהאמת תצא לאור. האמת תשחרר את כולם, תשחרר אותי.

אני רוצה להשתחרר ולהסיר מעליי את עול הכאב. הכאב שלי לא יהיה רק לי. אשתף אותו. אנכיח אותו במעמקי השכול של המבקשים להתוודות על חורבנם.

אני אזרע הרס ואשכיח את זוועות המבול, ואשליט גורל ייסורים בקץ הרחמים.

אתם תביטו בפניי ולא תדעו את האדם שאתם רואים. אין בי שלום; אין בי תקווה. הכל עוטה אני כמסכה של הבל ושיכרון למייחלים.

אז תישמע הצעקה בארץ - אבדון יקום באחת וישרור לעד. כי הטוב והרע חד הם, ואני הוא שקר האמת.