אני מכיר אותך, ואני רוצה להכיר אותך.
כבר קרוב לשלוש שנים אנו שולחים מכתבים זה לזו וזו לזה. מאז שהתחלנו עם הרוטינה הזו התעניינתי בך, בשיחות שלנו, באינספור האידאות שאנו משלחים בהדדיות, בארמונות המילים הבלתי-ניתנות לתמצות. כל חיי קיוויתי לבת שיח כמוך. אני מרגיש שאם היינו נפגשים, היינו יכולים לשוחח עד בלי די. אני בטוח שגם את מרגישה כך.
זה תמיד נפלא לפתוח את התיבה ולמצוא שם מכתב ממך. זה תמיד נהדר לכתוב לך בהתלהבות. אבל לאחרונה, בחצי השנה האחרונה, עלתה בי תהייה - האמנם נהיה רק מילים זו לזה וזה לזו? מה עם קול? מה עם גוף ופנים? מה עם חיבוק?
אני מרגיש שאני מכיר אותך, ואת מכירה אותי, אולי הרבה יותר מאנשים שנמצאים סביבנו פיזית ביומיום. אבל בעוד ההיכרות איתך היא האותנטית והאמיתית ביותר שחוויתי בחיי, עמוקה מאוד ולא רק על פני השטח, הייתי כמה להרחיבה אף יותר. הייתי רוצה לחוות אותך גם אחרת, בלי לגרוע מההיכרות שלנו במימד הנוכחי.
ומעבר לכל זה אף שוררים בי רצון ומשיכה לצעוד איתך בדרך רומנטית. זה כמובן לא הכרחי, אבל הייתי מציע שננסה, שנצא, או לפחות נתראה כחברים טובים.
איני פוחד לומר לך את כל זה. האמת היא שכבר די אמרתי לך. פשוט עדיין לא הצעתי לך באופן חד-משמעי, ואני מחכה להזדמנות לעשות זאת.
הכי חשוף שלי.
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
