Portals of My Mind

אני בסלובקיה, ואני לא יכול להחליט מה יפה יותר - ההרים או הנשים. איני יכול לעמוד בכל היופי הזה. ליבי מתמוגג, ונפשי כמהה. הנופים דרמטיים ורומנטיים, אך אני לבד-בדד, מתהלך עלי רכסים ענוגים. חושקת נפשי לגעת ביופי הנכסף לפניי, אך איני יכול כי אין לי רשותו. ההרים והנשים שזורים ביופיים - כאילו היה מקום זה למעוז גדולתו של שיר השירים. גוברת תשוקתי לנוכח המראות הנגלים לעיניי. לו רק הייתה לי שותפת נפש אהובה במסעותיי, כדי להעצים את החוויה, כי הכל משתדרג כשנעשה יחד עם הבית בו שוכן ליבך. ההרים כאילו נכתבו על דפיו של משורר עלום שם משכבר הימים; הנשים כאילו אלת היופי נתנה בהן סממניה. אני חוטא להתבונן ולהתמוגג, ונענש באין סיפוקי. אך אין כמו פעימות הלב המחממות את כל הגוף כשהינך ניצב אל מול כל היופי הזה. ואמנם מותר לי ליהנות מהיופי בפני עצמו, כאילו היה שייך לי, כי אלו עיניי המתבוננות בו ונפשי המעריכה אותו. אך אין די בכך - רוצה אני לאהוב ולהיות נאהב, ולגעת ביופי כשתהיה לי רשותו. אמן כך יהא.