החורף בישראל הוא החורף הכי טוב בעולם. זאת אינני יודע, אלא משער.
כי בחורף בישראל, כמו בישראל, במקום להתווכח למי יש יותר גדול, מתווכחים אצל מי ירד יותר גשם, יותר חזק, יותר רטוב. או מתווכחים על כמה קר, או לא קר מספיק, כי באירופה תמיד יותר קר.
תמיד כולם יסכימו שתשתיות הניקוז הן על הפנים, אבל יודעים שזה לא הולך להשתנות גם אם ישראל תצטרף לאיחוד האירופי. וממילא הסיבה האמיתית שישראל לא תצטרף לאיחוד האירופי היא כי החורף של ישראל הוא לא החורף של אירופה. פה יש קרמבו ואוזני המן; שם יש סתם שוקולד שוויצרי מהודר.
ותמיד יהיו הפסקות חשמל ואת אלה שיגידו "קדימה, להפריט!". לפחות בחורף, שלא כמו בקיץ, אין מלחמות, כמו שישראלים אוהבים לומר. האמת שבדקתי - זו טעות נפוצה; פשוט בחורף כולם גם ככה במקלטים מפני הגשם, אז זה פחות מפריע.
ואנשים, מלא אנשים, שעדיין משתמשים במטריות בלי להבין שזה לא יעיל, כי בישראל אין גשם בלי רוח שתתעלל במטריות. ואז אין פלא שהרחובות הופכים לבתי קברות של מטריות נטושות.
אבל מי שסובלים באמת הם הירושלמים - תמיד תוהים אם הפעם יירד שלג או לא, אבל תמיד הוא תופס אותם לא מוכנים. ואז מתפרסמת איזו כתבה מרגשת על ילדים יהודים וערבים שמשחקים יחד בשלג. הפיצו את הבשורה החגיגית: השלג הביא את השלום!
ויש אף את המפנטזים על שלג במישור החוף - האם השנה זה יקרה? רמז: תסתפקו בברד.
הרווקים שמחפשים עם מי להתכרבל בלילות החורף הקרים; הזוגות הנוהרים לצימרים. גל של הצעות נישואין, כי כולם הרי מתחתנים בקיץ. כולם חוץ מאלו המקדשים את החורף.
כי יותר מכל הסערות המשתוללות בחוץ סוער הדיון הפוליטי הכי קונקרטי שיש - מתנגדי החורף מול תומכיו המושבעים. אילו רק אלו היו צרותינו.
אין כמו ריחות החורף, אלו של גשמיו ואלו של תבשיליו. אין כמו האוויר הנקי והרענן הזה שאפשר לנשום בארץ רק בחודשי החורף. אין כמו יכולתו של החורף לשכך כאבים ולעורר נוסטלגיה רבת עוצמה. אין כמו שירי הערש שמנגנים גשמי החורף למבקשים להירדם.
ואין כמו האמת - שהחורף הישראלי הינו חלק בלתי-נפרד מההוויה הישראלית, במיוחד משום שהוא לא מבקר לזמן רב. זר לא יבין זאת.