Portals of My Mind

איה את, כלתי?

רוצה להגיד לך שאני כואב בכאבך, שמח בשמחתך, נמצא לצידך.

את כה חסרה לי... אני כה משתוקק.

דמעותיי זולגות כי איני יכול - איני יכול לתאר לך את כל הרגשות שליבי אוצר בתוכו.

הרגשות כה אמיתיים, כה כנים, כה גועשים.

אבל איני יכול יותר להחזיק את הכל בפנים. את מבינה?

זמן כה רב אני חפץ בך, באהבה הזו, בנו.

אני רוצה שתדעי שאני מאמין בך, שאת חשובה לי יותר מכל.

אני רוצה שנחווה יחד את כל מה שפשוט ואת כל מה שפחות פשוט.

אני מרגיש אותך איתי, מלווה אותי בכל מקום ובכל זמן.

אתמול הלכתי לחוף לבדי. הקשבתי לגלים ולשירה של הרוח. התבוננתי בשקיעה המוזהבת מבעד לעננים.

הרגשתי שאת עומדת שם לצידי, אוחזת בידי, מרגישה יחד איתי את עוצמתו של הרגע, של ההווה.

ושנינו רוצים לצלול עמוק אל עבר העתיד המשותף, לצבור לנו פסיפס של זיכרונות חסרי תוקף.

אני אשכון בך, ואת תשכני בי.

ונאהב, יחד; נאהב לעד.

הלוואי שיכולתי להגיד לך כמה אני אוהב אותך.

אבל איך אוכל לעשות זאת, כלתי, אם עדיין לא מצאתיך?

ואולי... אולי גם את כותבת עכשיו משהו כזה עליי.

את צריכה להבין - אני כבר מוכן לבואך. כל שנותר הוא רק שתבואי.

תבואי, ונתאהב.