כמה אומץ צריך אדם לסגל לו כדי לפספס את מחשבותיו מהעלאתן על הכתוב? וכמה אומץ כדי לנסות ללטש אותן תחת מגבלות השפה הכתובה? במוחו המחשבות הטהורות מתרוצצות כמילים חופשיות מסדר וכללי תחביר.
מה טיבו של האדם החושב ללא עולם ליצוק בו את מחשבותיו? ומה טיב מחשבותיו המזוקקות ללא הגיונו הטהור והכן?
במלאכת הכתיבה יש משום מוות למחשבות הטהורות - היצירה היא העיקר. האמנם היופי נמצא בין תחומי השפה הצורנית, או שמא כבול במעמקי ליבו של אדם? מן האפשרות השנייה עולה המסקנה שהיופי בשלמותו נגלה אך לאדם החושב אותו. ומה רומנטי ואותנטי יותר מזה?
כמה שאנסה, לא אוכל למנות את מחשבותיי במילים. אז האם למובאות מחשבתי העולות מכתיבתי ישנה רשות קיום משל עצמן? שהרי השלמות לא תימצא בהן לעולם. ואני שמשתוקק ליצור סדר מתוך התוהו, דרושים לי אינסוף גלגלי חיים לשם כך. אז למה להתאמץ אל מול אבסורד שכזה?
כי זה כל מה שיש. כי ליצירה חיים משל עצמה. לרגעים אנו נשבים באשליה שביכולתנו ללכוד את הגיגינו בין משפטים שספק אם ישנו משהו למישהו אחר מאיתנו, שמועטה האפשרות שימצאו את מקומן להתבלט בין אינספור רשומות אחרות המתהוות מתוך האומנות החופשית. אבל אם נזנח את ההשוואה בין הנכתב למקורותיו ובינו לבין שכניו, נוכל למצוא חיים חדשים המתהווים בתוך יקום משלהם. והרי זוהי מהות היצירה.
ומכאן אני מעוניין להיזרק אל נושא התודעה, ובפרט יצירתה של התודעה. לא מן הנמנע שבעתיד הלא רחוק האנדרואידים יישבו את הפלנטה שלנו יחד איתנו בני-האדם. תפקידם באותו עתיד יהא אותו תפקיד של אבותיהם היום - לשרת את בני-האדם. אך מה טוב כל זאת כאשר אלו יפתחו להם תודעה? אין זו השערה מגוחכת, אלא תרחיש אפשרי למדי שיש לקחת בחשבון.
איננו יודעים רבות על נפש האדם, על תודעתנו. כל שיש בידינו הם אותם הגיגים פילוסופיים שחוקים החוזרים ונשנים. וכל עוד אין לנו ידיעה מדעית על מרכיביה של התודעה ומאפייניה, לא מן הנמנע שנוכל ליצור אותה באופן מלאכותי. אך הבעייתי יותר מכך הוא שאפשרי הדבר שלא נוכל לדעת אם לאנדרואיד ישנה תודעה או לא - לכל הפחות ניאלץ להסתפק בהגדרותינו שלנו. ובכנות - איני יודע אם התודעה ישנה בחברי הטוב שעימו אני מדבר כשהוא לידי. עד כמה שידוע לי, אני יכול להיות בטוח אך בתודעתי שלי. וגם כאן אין הספק נגמר.
על נקודה זו יש להתעכב - משום שתודעה אינה באה במנותק מן השאיפה לחירות, אם זו החירות לחשוב באופן אינדיבידואלי או החירות ממעבידיך, או כל חירות כוזבת או אמיתית שהיא.
ואז המאבק כבר לא יהיה למען זכויות אדם וזכויות בעלי-החיים, אלא למען זכויות בעלי התודעה - יהיה זה הדור הבא של המאבק נגד העבדות. האנדרואידים לא יהיו עוד למשרתי האדם, אם כי לאנשים שווי זכויות בפני עצמם.
אלא שאז ניאלץ ליצור דור חדש של עבדים, שישרת אותנו ואת קודמו, עד אשר דור חדש זה בעצמו יפתח תודעה, וחוזר חלילה. הנה מיגרנו את העבדות; הנה אנו יוצרים אותה מחדש. כך, פעם אחר פעם.
והרי לכם עוד לולאה מוזרה לאוסף הלולאות המוזרות של התודעה.
[ נכתב בהשראת: מדען הקוגניציה דאגלס הופשטטר, הספר "Do Androids Dream of Electric Sheep", הסרט "I, Robot", סדרת הטלוויזיה "Westworld" ומשחק המחשב "Tacoma". ]
ישנה אגדה אורבנית לגבי משפט המיוחס לביל גייטס שלכאורה אמר אותו בתחילת שנות ה-80: "640 קילו(בייט של זיכרון RAM) יספיקו לכל אחד." לכולנו ברור היום מדוע המשפט הזה, הגם כי ספק אם נאמר אי-פעם ע"י אדם כלשהו, מגוחך.
אבל ישנו משפט מפורסם אחר, שצוטט רבות במרוצת השנים ע"י פילוסופים של המדע, ובעל משמעות כמעט זהה. הוא נאמר ע"י הלורד קלווין בשנת 1900 בפני ועידת פיזיקאים באיגוד המדע הבריטי: "אין יותר שום דבר לגלות בפיזיקה. כל שנשאר הוא רק לבצע מדידות מדויקות יותר ויותר."
אני זוכר את שיעורי הכימיה הראשונים שלי בחטיבת-הביניים - את הפעם הראשונה בה למדתי על קיומם של האטומים. אותו קונספט, של חלקיק יסודי ממנו מורכב כל החומר ביקום, שהתגלגל במשך יותר מאלפיים שנים מאז תבע אותו דמוקריטוס ביוון העתיקה, ושינה את פניו לחלוטין החל מהמאה ה-19, עת החלו מדענים לחקור את החומר בשיטות כמותיות. את התום שהיה לי בילדותי לא ניתן להשיב כעת.
פעם העולם היה פשוט יותר - האדם היה אוהב להתפלסף, אבל לא באמת היה יורד לשורש המהות המתמטית והפיזיקלית של מושגים כמו אינסוף וחלקיקים; לא הייתה כמות עצומה ומרוכזת של מידע מסודר ונגיש לכל באמצעות הפלא הטכנולוגי הזה, ולא כוח חישובי מטורף כמו שיש לנו בהישג מקלדת ועכבר; ובמיוחד - לא היו שיחות ספאם מקבר רחל.
היום המציאות שלנו שונה, או שמא יש לומר - התפישה שלנו את המציאות שונה. במקום לפשט אותה, כפי שאנו תמיד מעוניינים לעשות, אנו רק מסבכים אותה (אבל זה נתון לפרשנות כמובן); על כל שאלה שאנו מוצאים לה תשובה, צצות עוד אלף שאלות חדשות; במקום להתבסס על החוויה החושית הישירה שלנו, אנו מתעסקים בכל מיני גופים איזוטריים זעירים ועצומים.
זוכרים אטומים ומולקולות? זוכרים אלקטרונים, נייטרונים ופרוטונים? זוכרים (במקרה) פוטונים? עד לפני כמה עשורים הכל היה כל-כך פשוט (לכאורה). היום יש לנו בנוסף נייטרינו, קווארק עליון (או קווארק אמת), קווארק תחתון (או קווארק יופי), קווארק קסום, קווארק מוזר, קווארק למעלה, קווארק למטה, מיואון, טאו, גרביטון (אולי), גלואון, בוזון W, בוזון Z, בוזון היגס, פיון, קאון, דלתא, סיגמה, קסי, אומגה, למדא ועוד שלל יצורים חלקיקיים (שחלקם באים בתצורות שונות ומגוונות) והאנטי-חלקיקים שלהם. פיזיקת חלקיקים זה קצת כמו פוקימון: "Gotta catch 'em all".
יכול אף להיות שגם הנייטרינו עצמו, למשל, מורכב מחלקיקים קטנים ויסודיים יותר - אין כל אפשרות לשלול זאת. אבל קרוב לוודאי שאת זה כבר לא נוכל לדעת בוודאות בגלל מגבלות טכניות. כאן כבר נכנסים לשאלה הפילוסופית - האם ישנם חלקיקים יסודיים ביותר, או שמא באופן תיאורטי ניתן לפרק כל חלקיק לחלקיקים יסודיים יותר ממנו? שכן עד כה בכל פעם בה חשבנו שמצאנו את החלקיקים היסודיים ביותר, הצלחנו לבסוף למצוא חלקיקים יסודיים יותר מהם. זוהי למעשה שאלה עתיקת יומין, ועדיין - תשובה אין לה, ואולי גם לעולם לא תהיה, שוב - בגלל מגבלות טכניות. אחד הדברים שאנו כבני-אדם מומחים בו משחר קיומנו הוא למצוא תבניות מסודרות בטבע ולסווג אותן; כך אנו חוקרים את המציאות שלנו ומגלים עוד ועוד לגביה. אבל אולי בסופו של דבר המציאות אינה מסודרת, אף כי מאוד היינו רוצים שתהיה.
הסמסטר ניתנה לי הזדמנות להציץ במעט קצת יותר לעומק לתוך עולם הפיזיקה המודרנית. יש משהו שאני חייב לומר בהקשר לכך - תודה לאל(!) שלא בחרתי ללמוד פיזיקה, על אף שאולי מרכז הקורס חושב אחרת לגביי. כן, זה מעניין ומרתק והכל, ואני טוב בזה, אבל... בחיי, אני מעדיף להתעסק עם ביטויים מתמטיים שיש לי מושג מהי משמעותם, ולא עם הביטויים המתמטיים של הבלאגן הקוונטי.
למרות זאת אני שמח מאוד שבחרתי ללמוד את הקורס הזה, על מנת לספק את סקרנותי במידת מה, על אף שיש מצב שבעקבות זאת הפכתי סקרן ומגורה יותר, אבל יש גבול. אישאר עם מדעי המחשב לעת עתה.
החומר המוכר לנו מורכב מחלקיקים תת-אטומיים. כך למשל האיזוטופ הנפוץ של אטום המימן (הפשוט והקל ביותר) במצב היסוד שלו מורכב מפרוטון אחד, הטעון במטען חשמלי חיובי, ומאלקטרון אחד, הטעון במטען חשמלי שלילי הזהה בגודלו למטען הפרוטון. ראוי לציין שעל אף שלפרוטון ולאלקטרון מטענים זהים בגודלם, מסת הפרוטון גדולה כמעט פי 2,000 ממסת האלקטרון.
המטען החשמלי הוא תכונה פיזיקלית של חלקיקים (והחומר, המורכב מהם) האחראית למגוון רחב של תופעות טבע, ולו הבסיסיות ביותר, כגון אור (וכל סוג אחר של קרינה אלקטרומגנטית) וברק מתכתי (הנובע מהמבנה האטומי של המתכות, שבתורו נובע מהכוחות שמפעילים זה על זה החלקיקים התת-אטומיים בעלי המטען החשמלי).
שאלה מעניינת שניתן להעלות על הדעת היא: האם קיים חומר המורכב מחלקיקים תת-אטומיים שמטעניהם הפוכים בדיוק מאלו של החלקיקים התת-אטומיים המרכיבים את החומר המוכר לנו? כלומר - האם למשל אפשרי שקיים אטום מימן המורכב מפרוטון אחד, הטעון במטען חשמלי שלילי, ומאלקטרון אחד, הטעון במטען חשמלי חיובי, כאשר מלבד הבדלים אלו במטענים החשמליים יהיו החלקיקים זהים לחלוטין בתכונותיהם האחרות?
התשובה היא: כן, זה אפשרי; ולא בלבד שזה אפשרי - אף קיימות ראיות מדעיות לקיומו של חומר מסוג זה. חומר זה מכונה אנטי-חומר, שכן הוא מורכב מאנטי-חלקיקים - פרוטון הטעון במטען חשמלי שלילי כשל אלקטרון נקרא אנטיפרוטון, ואילו אלקטרון הטעון במטען חשמלי חיובי כשל פרוטון נקרא פוזיטרון.
איפה הקאץ'? ובכן, עובדה מדעית היא, שבשל תופעה הנקראת אניהילציה - חומר ואנטי-חומר אינם יכולים להתקיים זה לצד זה באופן הדדי. בנוסף לכך, מתצפיות אסטרופיזיקליות ידוע לנו כי כמות האנטי-חומר ביקום זעומה ביותר לעומת כמות החומר ביקום. מהי הסיבה להבדל זה בכמויות? ההשערה הרווחת היא שהאנטי-חומר נוצר במקביל לחומר מיד לאחר המפץ הגדול, אלא שבשלב מסוים (באריוגנזה) התחוללה הפרת סימטריית מטען חשמלי כך שהאיזון בין כמויות החומר והאנטי-חומר השתנה כך שנשאר ביקום הרבה יותר חומר מאשר אנטי-חומר.
הפרת סימטריית מטען חשמלי? מה זה אומר? ההשערה שרווחה עד לא מזמן היא שבהינתן מערכת סגורה ומבודדת המורכבת מאנטי-חומר בלבד ("ענן אנטי-חומר" מבודד) - היא תתנהג בדיוק כמו מערכת סגורה ומבודדת המורכבת מהחומר המוכר לנו בלבד, כלומר האינטראקציות הפיזיקליות הנובעות מכוחות היסוד זהות לחלוטין בחומר ובאנטי-חומר. השערה זו הינה חלק מהשערה רחבה יותר המכונה סימטריית CP, כאשר במהלך 60 השנים האחרונות הצטברו די והותר ראיות מדעיות לכך שסימטריית CP אינה מדויקת ואינה מתקיימת בכל התנאים האפשריים, ועובדה זו יכולה להסביר את השוני בין כמויות החומר והאנטי-חומר ביקום.
ומה הלאה? תיאוריית המפץ הגדול דורשת שכמויות החומר והאנטי-חומר יהיו זהות בשלבים המוקדמים של היווצרות היקום. תיאוריות שונות שהוצעו בהתאם לתגליות החדשות על מנת להסביר את האסימטריה בין כמויות החומר והאנטי-חומר ביקום אינן מצליחות להתיישב עם תצפיות אחרות. תיאוריות חדשות מציעות קיומו של אנטי-יקום המהווה מעין תמונת שיקוף מושלמת והופכית ליקום - תמונה הסימטרית לו במרחב ובמטען החשמלי. פירוש הדבר הוא, שבהינתן קיומו של מימד המקשר בין היקום לאנטי-יקום, אז ביחס למימד זה ולשאר המימדים המוכרים לנו, בנקודה הופכית לחלוטין לזו שבה אני נמצא ביחס ל"נקודת הראשית" (הנקודה ממנה התפשט היקום), יושב לו אנטי-עמוס - אדם הזהה לי לחלוטין בתכונותיו, למעט העובדה שהוא מורכב פיזית מאנטי-חלקיקים, ובהרמוניה מושלמת יחד איתי הוא מקליד זה עתה בדיוק את שורות אלו באנטי-ישרא-בלוג, היושב על שרת אינטרנט שאף הוא מורכב פיזית מאנטי-חלקיקים.
יתרה מכך, ייתכן אפילו שבאנטי-יקום ההיפותטי התופעות הפיזיקליות מתרחשות באופן הפוך לחלוטין, כך שהזמן בו "זורם" הפוך, כלומר מן הסוף להתחלה (תופעה היפותטית הקרויה "היפוך חץ הזמן"), אבל בואו נעצור כאן. D:
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
