Portals of My Mind

מזה זמן רב המשיכה שלי לעולם ה-BDSM מתבטאת בכתיבה בלבד, ולמעשה מעולם לא התנסיתי בפועל.

החלטתי שהגיע הזמן ללמוד את המלאכה (בתור טופ), ויש הרבה מה ללמוד, החל מעניינים בסיסיים של הסכמה, אמון, ביטחון וגבולות, ועד קשירות ושימוש בטוח בסכינים (שני האלמנטים הללו מסוכנים מאוד אבל גם מאוד מושכים אותי).

נרשמתי ל-FetLife, שזו רשת חברתית לקינקסטרים. יש שם די הרבה מידע. בינתיים אני קורא ולומד ומדבר עם אנשים שם.

הפטישים שהם more appealing to me הם (יכולות להיות חפיפות ביניהם):

1. Asexual BDSM - משחק שאינו כולל אלמנטים מיניים בכלל או כולל רק מעט מהם, ולא מבוסס בכלל על חשק מיני.
2. סשנים של משחקי תפקידים עם נושאים מוגדרים (בעיקר מורבידיים או מערבים מדע בדיוני במובנים מסוימים). בתור כותב אני יכול לבנות בקלות settings של עלילה ודמויות. החלק הקשה יותר הוא המשחק עצמו. זה דורש המון יצירתיות באופן כללי.
3. משחקי חטיפה ורצח; משחקי פסיכופת וקורבן; מותחנים פסיכולוגיים.
4. חתכים ודם.
5. מיינדפאק (מאמר מצוין), או כמו שאני אוהב לקרוא לזה - "ארכיטקט של כאב".
6. משחקים של טקסים פגניים ומאגיה שחורה.

התנאים החשובים לי ביותר עבור סצנות:

1. סדר והיגיינה ברמה כפייתית (זהו חלק רציני ומשמעותי במשחק ובעלילות שאני אבנה).
2. אלגנטיות בסביבה, בתפאורה, באביזרים ובהלבשה.
3. אי-קיום של אקטים "מלוכלכים" (golden shower ודומיו).

המשיכה העזה שלי לשימוש בסכינים היא בעיקר בגלל הפחד שלי מאובדן שליטה. אני פוחד להתקרב לסכינים (לא סכינים של סכו"ם...), שלא לדבר על לאחוז אותם, מחשש שאאבד שליטה ואפגע בעצמי או באחרים (כמובן לא אעשה את זה - אבל מדובר בפחד לא רציונלי מן הסתם). זו דרך של טיפול בחשיפה עבורי. העניין הוא שאני צריך ללמוד איך להיות זהיר איתם, כי זה אלמנט מאוד מסוכן. אפשר לעשות איתם המון במשחק, רק צריך ללמוד איך להשתמש בהם בצורה בטוחה.

אין כמו הרגשת האופוריה כשלהב קרה לוטפת על העור שלך, על הפנים שלך, על הגב שלך. זה פשוט דורש מיומנות כדי לא לפצוע בלי כוונה. גם ביצוע של חתכים בצורה נכונה ובטוחה זה יחסית סיפור שצריך ללמוד, אבל לאט-לאט. הרעיון הוא שיהיה דם אבל לא יותר מדי ולא בצורה שמסכנת את הפרטנרית.

בכל אופן אני לגמרי רק מתחיל בתחום. חשוב לי ללכת למאנצ'ים כדי להבין את כל העולם הזה יותר, ולראות אם זה באמת מתאים לי. ברור שכמתבונן מהצד זה יכול להיראות מתאים, כשבפועל לא - חשוב לדעת אם זה באמת מתאים לך, ולא בכוח לנסות. אשמח אם תזמינו אותי למאנצ'ים אם יש לכןם מידע על מאנצ'ים באיזור המרכז. (:

במעבר חד אזוז לשחק באלדורז גייט (משחק תפקידים במובן אחר לגמרי). אגב, הפרקים החדשים של "מראה שחורה" מהממים (אולי חוץ מהראשון). קחו שיר חדש וגאוני:

אני יודע כמה את רוצה שפעם אחת נשחק את המשחק כשעוד תוכלי ליהנות מחמת הספק.

את מזימתי ארקום ללא ידיעתך, על מנת שתופתעי כהלכה. אמרת לי שאחרת זה לא יעבוד.

אז אשב ואתכנן שעות על גבי שעות את תוכנית הפעולה.

דימיוני הפורה מעלה תרחישים ובוחן אפשרויות. אבל כמו כל יצירה, גם את התסריט הזה חייבים לחתום.

השעה 18:26. הערב ירד ובחוץ גשם שוטף, אבל בכל זאת גם הערב תצאי לרוץ - בכך אני בטוח.

הרכב ששכרתי לא מותיר הרבה רושם טוב. רעולי פנים אנו ממתינים שתצאי מביתך, והרי את.

ואנחנו, עם הרכב, עוקבים אחרייך באדיקות אך מבלי לעורר חשד.

זה המקום. זו השעה. עכשיו שום דבר לא הולך להשתבש, אמרתי בקול.

הגשם התחזק במעט. ניתן לשמוע אותו מתדפק על פח הרכב. תמיד אהבתי זאת.

ברגע אחד יצאנו שנינו, בלי שתוכלי לזהות אותי, אף לא לפי הריח.

בבת אחת תפסנו אותך והצמדנו אותך לגדר. בטרם יישמעו צעקותייך אטמנו את פיך, כיסינו את פנייך וקשרנו את ידייך ורגלייך.

בשקט בשקט הרמנו אותך הישר לתוך תא המטען. הכל בוצע חלק כפי שרציתי.

את פבל הורדתי בדרך ושילמתי לו סכום נאות על העזרה שהעניק לי ברוב מקצועיותו.

וכעת, את כולך שלי. אני מסיע אותך לדירה ששכרתי עבור המאורע המיוחד הזה.

חדר העינויים שהכנתי מבעוד מועד מחכה לך בקוצר רוח, לרגעים בהם אחתוך, אפצע ואחבול אותך.

ואת עדיין לא יודעת שכל זאת הוא רק משחק. אולי את מעלה במוחך את האפשרות, אבל הספק משטה בך.

כך ביקשת ממני. אני בסך הכל משרת את מנגנון ההרס העצמי שלך.

משבש הקול שלי יידע לעשות את העבודה מצוין. וכך, בשקט בשקט גררתי אותך הישר לתוך כס העינויים.

שחררתי את פיך לחופשי בעודך נטופת זיעה קרה, מתנשפת במהירות.

נעמדתי מאחורייך והסרתי את כיסוי פנייך, ומלפנייך נגלה כל טוב שיש לעולם הזה להציע.

אולי ההגדרה שלי לטוב קצת שונה מהמקובל. אבל מי כמוך יודעת זאת?

ובעודך מעכלת את המראה פניתי אלייך, ושאלתי אותך אם את יודעת למה את כאן.

שתקת, אך קטלתי זאת באחת באומרי - כשתצאי מכאן, אם תצאי מכאן, לא תוכלי לזהות את עצמך.

זה נכון. זה מתחיל כמשחק, אבל זה לא ייגמר כמשחק.

כי אני אהנה מכך יותר ממך. וגם כשתדעי שזה אני, את לא באמת תדעי זאת.

כי אני כבר לא אהיה האדם שהכרת. ואני אשבור אותך, ואכלא אותך בצינוק ספקותייך עד שכל מציאותך תתערער עד היסוד.

אך הגרוע מכל הוא שיהיה זה אני שמציאותו תתערער הרבה יותר.

ומהו הכאב הפיזי שתחווי כאן לעומת הכאב התודעתי שישטה בך לנצח לאור כל מה שהולך להתרחש כאן בשבועות הקרובים?

גם לאחר שאשחרר אותך, את לעולם לא תצאי מכאן. אני לעולם לא אצא מכאן.

בואי נשחק.

אף כי תתחנני

לשִׁווּעֵךְ לא אשמע

ובעורך לא אגע

בחן פנייך תגוועי

וממבוא נקבך תדמעי

כה תחפצי בקסם שרביטי

ומקץ נס מחשבתי

אל תפארת זימתי

מרצון תיכנעי

לעת בך בהנאה אצפה

כבולה ליצרייך

אזוקה במשמרתי

ותקרב ימיני אל עדן צווארך

ואסעדהו בעוז כוחי

ובך ייצרב אודם ידי

גיצי אוויר חם

במעט לך לנושמם אתן

טרם אָסוּב במרפקי לחונקך

ואכלאך תחת גופי

ואל אדונך באוֹן תזעקי

ספק אם את סיפוקך לְהַשִּׂיא

ושמאלי באחת תשלהבך

כשמן אש תשוקתי

אותך אחון בחודרני

בלהט חרבי להתהפך

אל תוך בית מקדשך

ומצור קדיחותיי

תמריאי באוקטבותייך כנץ

להפר שנתם של דרקוני זממי

ואיעתר לשחררם לחופשי

עד אשר בנִחְתֵּךְ תשבעי

אני רואה אותם מגיחים מבין העננים הכהים שבשמיים הקודרים, במהירות כה גבוהה מצלקים הם את האדמה.

כל כך הרבה אנרגיה, כל כך הרבה שחרור, פורקן של מטענים חיוביים ושליליים. אני מתמלא באש, בתשוקות עזות, מורטות עצבים.

את מביטה מן המרפסת על מחול האורות הפוקד את עיירתנו. את קוראת לי לשוב.

בשיח מרוחק את מזמנת אותי להפיג קולות מאווייך, ממתינה בציפיה שהלילה אבוא לפדות את חובך.

אך מה מתוק העונג כי אליי נלווית עוצמת הסערה.

וכמו הברק אני מגיח אל ביתך עם סכין קצבים חדה ביד ימיני, בא אלייך לפרוק מטעני.

בשתיקה ובחיפזון נצמד אני אל גבך, דוחק אותך אל מעקה הבטיחות.

בלהט הרגע אני מושך בשיער ראשך בחוזקה עד אשר מבטך צופה מעלה.

ובחלוף הרגע - בידי האחת אני עוטף אותך ממותנך מטה ומחל לפרוט על מיתרי ערוותך.

בידי השנייה מצמיד הסכין לצווארך, מהדק אותה בפראיות עדינה עם כל ברק בו אנו חוזים.

את נאחזת במעקה בכבדות בעוד הגשם השוטף מרטיב את פנייך.

את נאנחת בקול תרועה, והשמיים משיבים לך ברעמי מחווה.

הבזק אחד, הבזק שני. אנחנו על הקצה כמעט מכל בחינה אפשרית, וזה עושה לנו טוב.

את -

ישובה בדממה על כס מלכותי,

חשופה:

מכפות רגלייך המפושקות

ועד שערות ראשך הפזורות בפראיות;

גבך הזקוף מופנה אל אדונך,

האוחז בחוזקה בעורפך,

בכמיהה לפרוט על מיתרי דמך.

אמרי לי שאת צמאה,

אמרי לי - זהו רצונך

לפדות הלילה את חובך;

ואבוא לטהרך

ולגרד ממך, בשיניי החדות,

את הקללה הרובצת על נפשך.

אני, מושך בשיערך,

נושך את צווארך;

ואת נאנחת,

בקולות רועמים משוועת -

הלילה להיטהר,

עורך הפצוע להשיר,

הלילה - את הקללה ממך להסיר.

גלגלתי עבורך

גודש של עלים ירוקים,

להרפות את כאבך,

כשאני מכה וחותך

ואת דמך מלקק,

ולגופך החבול נושק.

והרי את -

שכובה על מיטת עינוגייך,

קשורה אל מיתת ייסורייך,

גבך עודו מופנה אל אדונך,

השכוב צמוד מעלייך,

מכניס את פרחי האביב אלייך

וממך מוציא את שלכת הסתיו,

מנקה ומטהרך

שלב אחר שלב.

והרי את -

המצולקת מחטאייך -

הופכת נקייה,

נולדת מחדש

בנפש בריאה.

והרי את -

מקודשת לי,

שפחתי,

ולך אהיה לבעל

השופך זרעו לך ממעל,

ומזרועו זרעו, בך, לחיים, משחיז,

בלא עוד את דמי טומאתך להקיז.