הרבה מאוד זמן לא עידכנתי את הבלוג. חודשיים וקצת, ליתר דיוק. 

לא ממש הרגשתי את הצורך לכתוב, לשתף או לפרוק בתקופה הזו. רק לאחרונה חזר בי הניצוץ לחזור ולעדכן פה. והנה אני עושה את זה. אני כרגע לבד לגמרי בבית, החבר בעבודה והחתול אצל הוטרינר עובר סירוס (מסכן חמוד שלי :( ).

אז מה נשתנה בחודשיים וקצת האחרונים? 

ובכן, אז סיימתי את הסמסטר הראשון לשנה הראשונה ללימודים. היה לחוץ בעיקר בשבועיים בהם היו לי 3-4 הגשות גדולות והייתי ממש בפאניקה. נורא רציתי לעשות רושם טוב, שיגידו עליי דברים טובים, שיאמתו את ההרגשה שלי שאני בין הסטודנטים החזקים בכיתה. 

אני עדיין בתקופת בחינות, ונשארו לי עוד 2 הגשות (אחת מהן עוד שעתיים) ומבחן גדול אחד. אבל עד כה, אני מרוצה! קיבלתי ציונים על 3 מתוך 4 קורסים אותם סיימתי, 1 מהם הוא ציון ממוצע ביחס לכיתה ו2 הרבה מעל לממוצע ביחס לכיתה. אז כן, אני מרוצה. 

עכשיו כשאני כבר לא צריכה להגיע ללימודים ההשראה שלי קצת נעלמה וחבל, אני מנסה להביא את עצמי למצב שבו יתחשק לי לצייר, להוציא את הצבעים והמכחולים והעטים והניירות ולעבוד סתם בצורה חופשית מהראש וקשה לי... אני עוד צריכה לעבוד על זה. אני ממש לא רוצה להגיע לתחילת הסמסטר השני חלודה. 

חוץ מזה, עבדתי במסעדה בקניון שליד הבית שלי, ומחר אני מתפטרת. לא שהיה לי רע, אפילו מאוד נוח, גמיש, עבודה קלה, וגם אני מרגישה שאני מסתדרת עם שאר העובדים שם, פשוט השכר הוא שכר מינימום והגעתי למסקנה שזה לא מספיק לי. כבר שלחתי קו"ח לכמה מקומות, ובימים הקרובים, אולי אפילו היום, אני אעשה סיבוב בקניון הזה כדי לראות אם מחפשים עובדים למקומות אחרים עם משכורת גבוהה יותר. נקווה לטוב!

עם החבר הכל טוב. באמת. נכון שלפעמים בא לי את הספייס שלי ולו בא את הספייס שלו, אבל בסה"כ אנחנו מסתדרים. וטוב לנו. מפתיע שהקשר שלנו השתפר כל כך כשעברנו לגור ביחד. נורא פחדתי, לפני שעברנו, שזה יהיה בדיוק הפוך. שיימאס לנו. אבל אני מרגישה שטוב לנו ככה ביחד. יש לנו אחד את השניה ואת החתול שלנו ואנחנו משפחה קטנה וחמודה. 

בזמן האחרון אין לי חשק לצאת מהבית סתם ככה או לפגוש חברים, כאילו לצאת רק בשביל הכיף. אני יודעת שיהיה לי כיף ולמרות זאת אין לי את האנרגיות לעשות את זה. זאת כנראה חלק מהסיבה שרציתי לחזור לכתוב קצת... לפתוח את הראש ולפרוק את הכל, לשחרר, תמיד אחרי שאני כותבת קצת את המחשבות שלי ומארגנת אותם ככה בבלוג אני מרגישה יותר משוחררת וזה נותן לי אנרגיות. חבל שגם את זה אני לא עושה מספיק. אני באמת צריכה להשקיע בעצמי יותר. 

חוץ מזה, יש לי הרבה מחשבות וזכרונות שעולים לי פתאום מהעבר, מהילדות. זכרונות לא טובים. את הילדות שלי, לרוב, אני לא זוכרת לטובה בכלל. 

אבל אולי אני אפרט על זה בזמן אחר.