טוב, לא בדיוק חופשי, 

אבל התפטרתי מהגלידריה לפני שבוע בדיוק ורק ביום שני הקרוב אני מתחילה לעבוד במקום חדש, 

אז נטל העבודה ירד ממני לשבוע ויומיים בדיוק!

וזה היה משחרר ביותר, וגם נפל על שבוע טוב - גם התבטלו לי 2 שיעורים וגם ב2 שיעורים אחרים נתנו את שיעורי בית רק לעוד שבועיים, מה ששחרר אותי מהלחץ של להספיק הכל להשבוע. 

בקיצור, אני מרגישה רגועה, נינוחה, וכיף לי.

דווקא תוך כדי השבוע הרגשתי מאוד מתוחה מסיבה לא ברורה, הרגשתי עצובה מהרגיל, מדוכאת, מתוחה, לחוצה, לא יודעת מה נפל עליי. אולי דווקא עכשיו אני מרגישה בעננים כי אני אחרי מקלחת חמה ומרגיעה. 

היו לי הרבה מחשבות רעות השבוע, והמוח שלי היה עמוס ומלא בהן ולא ידעתי איך לשחרר אותן. 

הגעתי למסקנה שאני צריכה למצוא דרך לשחרר אנרגיות רעות. כמו נגיד לעשות ספורט, או לצייר, או לשיר חזק חזק עד שהריאות מתפוצצות... צריכה משהו משחרר. אני צריכה לחשוב על מה אני רוצה בדיוק, וגם למצוא זמן לשלב את זה בלו"ז איכשהו... אולי אתחיל לשחות כמו שאני גם ככה צריכה לעשות בשביל הגב שלי... אני אוהבת לשחות.. אבל אני לא מכירה בריכות פה בעיר. וגם עכשיו מתחיל החורף, דווקא עכשיו אני ארשם לבריכה?.. קר! 

אולי אני צריכה לכתוב יותר. גם זה משחרר. 

הנה, בנקודות, עוד כמה דברים שמעסיקים אותי בימים האחרונים: 

- אני מרגישה לבד. כלומר, יש לי את חבר שלי, שהוא מדהים, אבל זה מרגיש כאילו יש לי רק אותו. בלימודים אני עדיין לא ממש מגובשת עם אף אחד, ועם החברים מהבית קצת ניתקתי קשר מאז שעברתי דירה והתחלתי ללמוד. קשה לשמור על קשר ככה. אני לגמרי צריכה ליצור איתם קשר. 

- יש לאמא שלי יום הולדת בשבוע הבא.

-יש לחבר שלי יום הולדת עוד שבועיים (ואני עדיין מתלבטת מה לארגן לו ביום הולדת... חושבת על מסיבת הפתעה! אבל מצד שני אף פעם לא אירגנתי משהו כזה..) 

- שיעורי בית!!!! זה דבר שלעולם לא יפסיק להעסיק אותי

-בא לי לקחת יום שלם ולישון. פשוט לישון כל היום מהבוקר ועד הבוקר שלמחרת. אני אפילו לא עייפה כרגע, אולי באופן כללי, מהחיים, מהעומס, יהיה נחמד לעשות הפסקה מודעת שכזו ליום שלם וכל היום לישון. 

-בא לי לעשות שופינג. כל כך. זה בוער בי!

נובמבר הגיע הפעם מהר במיוחד. 

יש לי בדיוק 7 דקות עד שאני צריכה לצאת לעבודה. תמיד אני נזכרת שבא לי לכתוב ממש לפני שאני צריכה לצאת לעבודה. 

אני אוהבת את העונה הזו. כשמתקרר ומחשיך מוקדם בחוץ, אבל עדיין לא גשום וסוער מדי. אידיאלי. כמעט אירופה. 

פה בבית הכל בסדר.

האמת, החבר לפעמים עולה לי על העצבים מהר מדי. יש כל מיני דברים שהוא עושה שפשוט מטריפים אותי. 

למשל שהוא מעיר לי שאני מבולגנת, אבל לא רואה שהוא עצמו מאוד מבולגן, ולא עובר יום שבו אני לא רואה בגדים שלו מפוזרים ברחבי הבית, או לפעמים הוא מבשל ולא מסדר אחריו את המטבח, ותמיד הוא משאיר בקבוקי שתייה ריקים ליד המחשב שלו. מטריף אותי. 

או שהוא מעביר ביקורת על איך שאני מנקה. תנסה אתה לנקות את הבית הזה. הוא באמת גדול. וכוסעמק איך בכלל יש לך את הביצים לומר לי משהו כשאני כל היום או עובדת או לומדת 7 ימים בשבוע ואתה נותן לעצמך לשחק שעות במחשב או לישון עד ארבע אחה"צ בסוף השבוע כשיש כל כך הרבה לנקות בבית הזה. 

או למשל עבדתי שעות על 2 כובעים מטופשים למסיבת הלאווין בימים האחרונים והדבר הראשון שיצא לו מהפה כשהוא ראה מה עשיתי זה "זה לא טוב. למה עשית את זה ככה?". תודה. 

ובאופן כללי הוא מעביר עליי הרבה ביקורת וזה לא נותן לי הרגשה טובה. 

אמנם לא רק ביקורת יוצאת לו מהפה, וגם דברים טובים ומחמאות, אבל אם אני צריכה לחשוב על היחס בין המחמאות לביקורת שאני מקבלת, אני לחלוטין מקבלת יותר ביקורת רעה לעומת מחמאות ו"תודות". 

ואני מרגישה כל הזמן כאילו אני במין תחרות אחרי הסטנדרטים שלו, כל הזמן מקבלת ביקורת בכל מקום (בבית, בלימודים אוביוסלי, וגם בעבודה) אבל מה עם הסטנדרטים שלי? 

אוף יש לי עוד כל כך הרבה לספר מהתקופה האחרונה אבל אני צריכה ללכת. 

אני משתדלת לעדכן פה כשהחבר לא נמצא כדי לשמור לי קצת פרטיות משלי. (אין לי שום דבר להסתיר ממנו)

אז אני אעדכן בפעם הבאה שיהיה לי את הבית לעצמי. 

יאללה ביי.