different story

המחלה הזאת דפקה לי את הראש והשגרה ואני לא יודעת איך אני משקמת את עצמי 

כל המאמץ שעשיתי כדיי להיות יותר טובה הלך .

ואפילו עכשיו אני בקושי מתפקדת.

לפחות זה נראה שרזיתי המון בשבוע האחרון ואני אוהבת את זה :<

רק שיישמר ככה ,העיקר שאני לא זוללת .

דיי ניתקתי איתו קשר החלטתי שדיי לבולשיט .

או שאתה עושה מאמץ ונפגש איתי או שאתה לא בחיים שלי .

כמובן שלא אמרתי לו את זה, כי אני לא יודעת איך להיות קשה עם אף אחד .

ופה ושם חוזרים לי דכאונות וחרדות וזה קשה כשאני לבד במיוחד 

וגם כשאני לא לבד אני לרוב שומרת לעצמי את זה...

למה שאני אצליח בכלל בדיאטה 

ובכלל בחיים .

הכל חרא .

בנים זה עם חרא .

שונאת את הכל .

הדבר היחיד שאני מתפללת אליו כרגע ,

זה את החוזק לא לחתוך.

אם זה הפוסט האחרון שלי , 

שתדעו , שאני מתה והחיים ניצחו אותי .

אתם יודעים מה , 

אני מודה על זה שהשתכרתי וכל מה שקרה ...

אלו לא היו רגעים זוהרים במיוחד שאני גאה בהם 

אבל זה נתן לי כאפת  התעוררות .

והבנתי שאני צריכה לקחת את החיים שלי בידיים שלי .

אם לא אני אשב בצד ואראה אותך עוברים על ידי .

ואני אמצא את עצמי בגיל 40 אומרת :

"מה עשיתי ?! למה וויתרתי ככה על החיים שלי ?"

אז זהו שהתחלתי עם שינוי 

אם זה עם ספורט , אם זה להכריח את עצמי לצאת החוצה 

אם זה לעזור יותר בבית , אם זה לדאוג לעצמי ולסביבה שלי

ואם זה לדאוג לגוף ולבריאות שלי (דיאטה בריאה)

וכולם רואים וגאים בי , כולל אני .

אני דיי אוהבת את אני החדשה.

היא לא חותכת או מקיאה , היא חכמה ועוזרת לעצמה .

אני לוקחת את זה עכשיו במידה ,

אולי באמת הייתי צריכה לנסות ולהתשכר פעם אחת 

כולם עושים את זה בחיים לפחות פעם אחת ..

וזאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שלי 

אני דיי מרגישה כאילו החוויה הזאת חיזקה אותי 

ועכשיו אהיה זהירה הרבה יותר עם אלכוהול 

אבל מה שכן , לא אוכל להתסכל לו בעיניים 

איך שהוא ניסה לנצל אותי ולגרום לי לבוא איתו לשירותים .

עשיתי דברים שהיה קשה לי לעשות בזמן האחרון ,

כמו לבשל , לסדר את החדר, לסדר את התיק 

עכשיו נותר לעזור בבית ולהתחיל לקרוא את הספר הנפלא שקניתי ולעשות ספורט 

תאחלו לי בהצלחה בלהתחיל לחיות , בגיל 19 .

לילה אחד ,

לילה אחד השתכרתי בקטנה מבאקט של וודקה רדבול 

בד"כ הדברים האלו לא משפיעים עליי .

אבל מסתבר ששתיתי יותר מדיי .

וזאת הייתה הטעות הכי גדול בחיים שלי .

הטעם של הפה שלך נשאר בתוך שפתיי ,

ואני מצטערת על זה שהתנשקתי איתך .

אם זה מה שזה היה ...

אני לא רוצה אותך בכלל ,

כן אתה נראה ממש טוב והכל 

אבל אני בת 20 עוד מעט ,

אני רצינית מדיי בשביל זה .

ותפסיק ללטף לי את הגב כל פעם שאתה עובר כוסעמעמעמק .

נמאס לי מבנים 

נמאס לי מאלכוהול 

נמאס לי מבילויים 

נמאס לי מהחיים 

נמאס לי מזונות שמנסות להרוס לי את החיים .

השישי הזה היה טו מאצ' פור מי .

אני תמימה ,

אני ילדה טובה.

אז מה אם אני מעשנת ושותה .

אני עדיין ילדה טובה .

ואני לא מוכנה לכל הקטעים האלו ...

כואב לי הראש ,

ונראלי שמחר אני אקום עם חתיכת הנגאובר ...

בדוגרי , 

יש מלא דברים שאני רוצה לעשות 

מלא קורסים ושטויות 

אבל אני לא מסוגלת להזיז את עצמי מהבית.

אולי אני מקרה עבוד ואני צריכה לשהות 

בבית חולים פסיכיאטרי כל חיי ...

אולי ...

החיים של כל הסובבים אותי מתקדמים ...

צבא,טיול אחרי צבא , לימודים , עבודה .

ומה אני עושה ?

כלום חוץ מדיאטה...

שגם ספורט אני בקושי מסוגלת לעשות ...

כואב לי , ונמאס לי לחיות.

אולי אני פשוט אקח עכשיו כדורים,

ואז ב17:00 כשההורים יבואו להעיר אותי כי הם לא מבינים למה לא התעוררתי ,

הם יגלו גופה .

או שאחותי הקטנה תבוא להעיר אותי , ולא תצליח ...

זה הפחד הכי גדול שלי ,

רק בגלל זה אני לא מסוגלת ...

אני לא רוצה שתראה את זה .

זה לא מגיע לה , ובעצם לאף אחד ...

אומרים שרואים שרזיתי 

אולי אני רואה רק ממש טיפה בבטן 

ציפיתי שיהיה יותר ,

בטח כלל אם אני מרזה קילו אני רואה חתיכת שינוי .

למה לא הפעם ?

אולי השינוי כן גדול אבל בגלל שהשמנתי כ"כ לא רואים אותו ?

הלוואי שארזה כבר לפחות איזה 10 קילו .

אז אהיה מרוצה .

למרות שדיאטה זה קשה ,

וקשה לשמור על המשקל ,

ועם העבר של ההפרעות אכילה שלי ,

שלמען האמת ,

עדיין חוזרות פה ושם ...

קשה לי לא לקחת את זה יותר מדיי קשה 

ולוותר על ארוחות בתפריט 

שגם ככה הוא רק 1500 קל' ביום ...

אני גם צריכה להתחיל לעשות כושר זה יזרז תהליכים .

וחוק לעצמי - אין יותר סופגניות בחנוכה הזה .

מי שאוכלת סופגניה-נעשת סופגיה 

תזכרו - סופגנייה שתי דקות בפה שעתיים בבטן ושנתיים בתחת 

(כ"כ אמירה של אנורקסיות)

ואולי אחרי שארזה אמצא סוף סוף למצוא מישהו ...