האמת בסדר לי בעבודה, אבל אני כנראה אחפש עבודה חדשה עכשיו ובתקווה שהפעם אני לא אתפשר על עבודה זמנית. מבחינתי להישאר עוד אבל זה לא תלוי בי..יש לי עוד חודש בעבודה הנוכחית שאני אסיים  יפה ואמשיך הלאה, כנראה למקום אחר כי פה אני לא יודעת אם ימצאו לי תפקיד אחר וקבוע.

גם עכשיו בתור זמנית אני לא מרגישה שאני מספיק טובה ועוזרת להם, שאני הכי לא מה שהם צריכים ואני שם בשביל להעביר את הזמן ולמלא טיפונת את החור עד שהקבועה תחזור.

ההורים נראה לי קצת מיואשים ממני ומפחדים לדבר איתי כי אני עושה סצנות כל פעם שמדברים איתי על לימודים והם שוב שאלו כל אחד ביום אחר "אולי תלמדי הנהלת חשבונות?" 

מה לי ולזה? זה לא מעניין אותי בשיט, זה משעמם ובעיקר תפקיד שכל הזמן חוזר על עצמו. הם לא מציעים לי דברים אחרים אבל הם מנסים שאני לא אתפזר יותר מדי ושיהיה לי כיוון, ואני מרגישה הכי אבודה עכשיו גם מבחינת עבודה וגם מבחינת העתיד שלי. אני לא רוצה להיות במצב הזה לעוד הרבה זמן אבל הראש שלי במצב סטטי כבר מהרגע שהחלטתי להפסיק את המכינה עוד לפניי שבכלל התחלתי את התואר. מאז כל יום שעובר הוא יום מבוזבז כי גם לא קורה שום דבר בחיים שלי, מצד אחד אני אוהבת שגרה ומצד שני מחרפן אותי מבפנים שאני כן רוצה שינויים וכן רוצה קצת עניין אבל אני לא עושה דברים בשביל לצאת מהמצב הזה.

הרבה זמן לא כתבתי וזה לא שלא היה פשוט לא החלטתי שאני נכנסת לכתוב באף יום. אני לא חושבת שהחיים שלי גרועים, אני משתדלת לקחת דברים בפרופורציה ולהודות על מה שיש לי,לחייך,לצחוק ופשוט להנות גם מהדברים הקטנים ומזה שיש לי חבר מקסים וגם אם אנחנו גרים רחוק האחד מהשנייה אז אנחנו מסתדרים.. 

אין לי מושג איך לסכם את הפוסט הזה...אז אני אגיד חג שמח ושיהיה לנו סוף שבוע רגוע!

אנונימית