היינו יחד, אני ואושרי
כמעט חודש שניסיתי שזה ילך אבל זה ממש לא
נפרדתי ממנו והשארתי אותו בסימן שאלה.. בשביל לא להשלות אותו
אני לא יודעת אם אני מתחרטת שנכנסתי לזה, בכל זאת זאת הנשיקה הראשונה
חוויות ראשונות שאני לא בטוחה שחלקתי עם האיש הנכון.
היה לי טיפה עצוב אבל עבר
הגיע עדי
תאמינו או לא התחלנו לדבר בפייסבוק
משהוא בו הרגיש לי מיוחד, אחר
ידעתי מי הוא, הוא מוכר בעיר שלי, ובגלל זה מצד אחד מאוד הראיתי עניין ומצד שני לא סמכתי עליו.
הוא יכול להשיג מי שבא לו אז מה לו ולי?
דיברנו שעות, ימים על כל דבר בעולם.
הוא רכש את האמון שלי, חבר של חברים שלי מסתבר..
במפגש הראשון שראה אותי פנים מול פנים
הוא פשוט הסתכל עליי וחייך
ככה גם אני
הייתי נורא נבוכה (אני לא נפגשת עם אנשים סתם ככה)
הוא ראה את זה אבל הסברתי לו מראש שאני כזאת ואני לא אחת שסתם נפגשת עם בחורים
נוצר בנינו חיבוק מוזר שגרם לי עוד יותר למבוכה
ישבנו באיזה פארק ודיברנו שעות, צחקנו והסתכלתי עליו וראיתי שהוא באמת ילד טוב כמו שהבנתי ממנו
היה לי כל כך כיף
הוא ליווה אותי הביתה (הוא הלך לחברים)
ואמרתי לו "אפשר עכשיו חיבוק נורמלי?" בטון ביישני
והוא חיבק אותי איזה שתי דקות ולא שחרר
כשנפרדנו והלכתי לדרכי לא הפסקתי לחייך.
באותו היום יותר מאוחר הוא אמר לי כמה הוא נהנה
דיברנו והוא רצה לבוא מתחת לבית שלי
אני לא רציתי שיהרוס וינסה לנשק אותי, ידעתי שהוא שתה ורציתי לקחת את זה לאט, באמת רציתי שזה יצליח
אמרתי לו את זה והוא נעלב אבל זה עבר לו וקבענו זמן אחר להיפגש
הגיע היום שבאנו להיפגש והוא לא רשם כלום (אנחנו מדברים כל יום)
עברה שעה ועוד שעה שאני עם חברות מחכה והוא לא מגיע
ראיתי אותו עובר עם חבר, לא מבחין בי
התמלאתי כעס, עצב
אחרי שהוא גרם לי לסמוך עליו
בשלב הזה לקחתי את ההחלטה הכי מפגרת שלי ולא שלחתי הודעה
עבר יום וכתבתי לו הודעה כועסת על זה שהוא הבריז לי
מסתבר שהייתה אי הבנה
הוא הבין שביטלתי לו ולא קבעתי יום חדש אז שאני לא מעוניינת
התחיל לרשום לי שאני לא רצינית
שהוא תמיד רוצה להיפגש איתי והוא מרגיש שהוא מכריח אותי
שהוא חופר לי
שהוא באמת רוצה להכיר אותי אבל מרגיש שזה לא הדדי
אמר לי
שחבל שרק יום אחרי נזכרתי להאשים אותו.שבאותה שנייה הייתי שולחת לו הודעה והוא היה עוזב הכל ובא לפגוש אותי
לא אכפת לו חברים ולא כלום
פה הוא קנה אותי
אין בנינו כלום, אפילו לא התנשקנו ואני כבר שלו.
הסברתי לו כמה הוא חשוב לי וכמה אני באמת רוצה להיפגש איתו
שאחרי פגישות אני מאושרת
שאני מרגישה אני חופרת לו והוא ממש לא לי
נתתי לו להרגיש רצוי, איך שבאמת אני מרגישה אליו
רק חבל שמאז הכל נהרס
מאז שלא שלחתי הודעה אחת קטנה לוודא למה הוא לא מגיע
הורג אותי המחשבה שאם אולי הייתי שואלת באותו הרגע הכל היה טוב
לא הייתי הורסת כלום
הוא הפסיק לרשום
הפסיק להתעניין
כל יום היינו מדברים
עכשיו כל פעם שאני רושמת לו הוא לא מראה הרבה עניין להמשיך את השיחה
עכשיו זה כבר שבוע שאנחנו לא מדברים
לו כנראה זה לא מזיז
ואני עצובה ומתגעגעת
מה לעשות, מרגישה חסרת אונים..
כינוי:
~valery~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
