| 7/2013
קטע פרולוג :)
אז זה הפעם הראשונה שאני כותבת כאן, בבלוג. חשבתי שזה יכול להיות רעיון טוב. אני אעלה כל יום ראשון בערב פרק חדש. בנתיים, זה פרולוג, דיי קצר. כנראה מחר או יום רביעי אני אעלה פרק ראשון . מקווה שתהנו, אשמח לתגובות :)  ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ששואלים אותי "איך", איך נהפכתי למה שאני עכשיו ממה שהייתי, איך נתתי לעקרונות משפחתי להשכח, איך נתתי למשפחתי לקרוס, ששואלים אותי את זה אין לי תשובה רשמית, למען האמת אני בעצמי לא יודעת איך, או למה אני ככה. איך הייתי פעם, אתם שואלים? בעצם, הייתי כמו כל בחורה אחרת בשכונה שלי, הייתי בחורה רגילה כמו כל חברותיי החרדיות. לא בדיוק שונה מהם. אה, כן, אני הייתי חרדייה. למה כתבתי "הייתי"? פשוטו כמשמעו, אני כבר לא כזאת. למה אני כבר לא חרדייה? זה די מסובך, אם יש לכם זמן, תקראו את זה, אם לא, תסגרו את הספר בידכם ותעשו משהו יותר חשוב, כמו לדאוג לילדים שלכם, לתת אהבה לבן זוגכם או בת זוגתכם לחיים. אוקיי, אם לא הנחתם את הספר, בחרתם לקרוא את זה, אני מקווה שתהנו. אני אתחיל מהפעם הראשונה שידעתי שאני ככה, קצת פגומה, לפי המגזר. גדלתי כילדה חרדייה לכל דבר. למדתי בבית הספר היסודי שנמצא בשכונה לא רחוקה מהבית שלי, מרחק אוטובוס בלבד. נו, אתם יודעים, הבתי ספר האלה עם התלבושת האחידה? הכחולה? בטח ראיתם כאלו ברחוב. בכל מקרה, אני זוכרת את היום הזה. יצאתי כמו בכל יום מבית הספר יחד עם חברות שלי לתחנת האוטובוס. תוך כדי הליכה וציחקוקים, דיברנו על ה-בחור, בה"א הידוע. ה-בחור, למד בישיבה הסמוכה לבית הספר שלי, היה לו קטנוע פרטי שעליו הגייע כל יום ללימודיו בישיבה. היינו רואות אותו אחה"צ, בהפסקת האוכל, כשהלכנו חבורה של בנות למכולת מצד השני של הכביש, לקנות צהריים. באותו יום שדיברנו עליו, הרגשתי מוזר. הרגשתי כאילו אני לא נמשכת אליו יותר כמו פעם. חברות שלי ציחקקו ואמרו את שמו, אחת מהן גילתה את שמו, אם אני לא טועה, זה היה אלנתן לוי. בעוד חברותיי מצחקקות, הוא עבר לידנו, אלנתן. חברותיי הסתכלו עליו במבט מאוהב, ואז התפשטה בי התחושה שגם אני רוצה שהן יסתכלו עליי ככה. סילקתי מיד את התחושה הזאת, אסור, זה לא נכון. "הכל בסדר?" שאלה חברה שלי, לאה הקטנה, ששמה התאים למבנה גופה הזעיר, "כן למה שלא יהיה בסדר?" שאלתי, בחשש. רק שלא יגלו את זה. "לא יודעת, הסתכלת עליי ממש מוזר" ענתה בחזרה, כל חברותיי הסתכלו במבט שואל "אה לא, פשוט יש לך פה לכלוך, על הלחי מלמטה אני אנקה לך את זה" הושטתי את ידי והעפתי לה במהירות לכלוך שנח שם, רטט עבר בי. "אני אלך, אני מצטערת אני ממהרת לקחת את אחותי מהגן נתראה מחר!". אני חושבת שבערך מאותו היום ידעתי שאני שונה, פגומה. ידעתי שמאז, חיי יהיו קשים, אך לא ידעתי עד כמה. | |
| כינוי:
בת: 26
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
