פארנויה זמנית

מנגינה שקטה

מהלכת

על המצעים שלי

מחוללת כישופים

בחושך ולפתע

שחור הופך סגול

ואולי ארגמן

טרנס של צבעים עוטף אותי

הצללית שלך

המתגבשת סביב עיניים

בהירות מוארות

מאירות

והפה הפעור

כמעה

ממלמל

את הלב הקודח

אל תוך הנשימה

הכלואה בין שפתיים נוגעות- לא נוגעות

בתוך הטירוף הכל לפתע קופא

ורגע מזוקק

מתערבל באוויר

השעות כל כך קטנות

המודעות מתחדדת

ופתאום אני מרגישה איך האבסטרקטיות שלי

מתגבשת לכדי קיום מרוכז

אמיתי מאין כמוהו

אצבעותיי מתגבשות תחת אצבעותייך

השפתיים שלי

האף

המותן

האגן

והצלעות

העולות ויורדות

ואז הזכּות מתפוצצת

ואני מרגישה איך החזה שלי

נבקע לשניים

לא עוזבת אותך לרגע

לא מתיקה אותי ממך

לא מפחדת

להיאחז ולשרוט

לנשוך ולאהוב

עד כלות.

החזה עולה ויורד

אני כמעט בוכה

מרוב אושר

"מה מתנגן לך עכשיו בראש?"

"את."