שוב שלום, אחרי המון המון המון זמן..
הרעיון של הבלוג מלכתחילה היה מאוד מוזר לי.. ואני מניחה שצריך לכתוב יותר בשביל להתחבר לחלוטין לרעיון.
אני חושבת שלא השתנה הרבה מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה. (גם עם החייל לא השתנה כלום ואני עדיין לא יודעת אם אני מתחרטת על כך).
מי שקרא יותר אחורה בבלוג שלי ראה שם קטע עם רכבות.. ובשבועיים האחרונים הרכבות ישבו לי המון בראש עד שהתיישבתי היום לכתוב משהו וזה מה שיצא-
רכבת נוסעת למקום לא ידוע,
אנשים מחכים בלי לדעת מדוע.
עומדים על הרציף ומביטים,
מסתכלים אל האופק ותוהים.
יש שנוסעים לחפש משמעות
ויש שפשוט מחכים.
יש שנוסעים ויש שחוזרים.
ויש את אלו שפשוט מקווים.
הרכבת שלי עוד נוסעת,
מחפשת את התחנה.
ואני תוהה, אם אני זו שעל הרכבת
או בעצם זו שממתינה.
והכרטיסן עוד מנקב כרטיסים,
או שאולי אלו בעצם חלומות.
ואני שמוקפת באנשים,
לא יודעת אם אלו רק תחנות...
אני מקווה שיום יבוא ואני אמצא את התחנה שלי, לא בהכרח במובן של 'למצוא את האחד', אלא יותר במובן של 'למצוא את עצמי'...
לילה טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
