hold on,youre falling down

פגשתי איש, קוראים לו סער, והוא בדמות מלאך שהגיע לשמור עליי, הוא מלאך תמים עם חיוך כובש, הוא זרק אותי. והמלאך התמים הפך לשד מלוכלך, לשטן קטן. ואין מי שינחם. אז לקחתי חופשה ונסעתי למלון. מלון הלבבות השבורים. אל החדר ליוותה אותי עובדת מלנכולית, ונתנה לי להיכנס לחדר מיוחד, מסודר רק בשבילי. בקירות ועל השידה יש תמונות שלנו מהנסיעה ליוון, ומהנסיעה לצרפת, שלקחת אותי ליורודיסני. פתחתי את אחת המגירות ומצאתי שם מכתבים שכתבת לי שהיית ממש רחוק והגעגועים תקפו אותך. הנחתי על ידית הדלת שלט של ״לא להפריע״, נעלתי את הדלת ופרצתי בבכי. יצאתי להסתכל בחלון, והכל היה אפור, והרגשתי טיפות של גשם, או שאלו היו דמעות של הבחורה עם הלב השבור מהמרפסת למעלה. לקראת הערב הזמנתי משהו לאכול. אכלתי את הלב. 

ביום השני במלון הלבבות השבורים, ירדתי לבריכה. את הבריכה מקיפים אנשים שבורי לב שממררים בבכי, וממלאים את הבריכה במים. הייתה מישהי שטבעה בדיכאון של עצמה, ואף אחד לא הציל. 

מישהו קרא בשמי בקבלה, אמרו שיש מישהו שמחכה לי על הקו. זה היה המלאך. השטן.. הוא רצה לדעת אם אני בסדר. ״כן,כן.. ברור״ עניתי לו והוא ניתק. הלכתי ללובי, והצטרפתי לשבורי הלב, לקינה שלהם עם הכנר. 

עליתי לחדר שלי שוב, לחדר המיוחד שסידרו רק לי, עם כל תמונה וזיכרון. הסתכלתי על הכל שוב ובכיתי. בכיתי כל כך עד שהראש הסתחרר לי. מבין כל השירותים שהמלון מציע, ביקשתי פטיש, וכשקיבלתי את מבוקשי ניפצתי כל תמונה וכל זיכרון, שרפתי כל מכתב. לשכוח את הכל, כלא היה. בלילה כשישנתי, המוח לא חשב עליו, לא העלה שום זיכרון מתוק, והבנתי שזה זמני לעזוב. לבשתי אדום ויצאתי אל המסדרונות האפורים, כשאני משאירה סדינים מוכתמים בדמעות ועל הרצפה רסיסים של אהבה נכזבת, והלב מגליד, מתחיל להירפא. החזרתי את מפתחות החדר לאותה עובדת מלנכולית, שהחלה לעבוד במרץ עבור שבור הלב הבא.

אני נכנסת למונית עם נהג אופטימי ביותר, שלוקח אותי מהמקום האפור והקר הזה, לשם, אל מעבר לקשת שהכל ירוק ויפה, הציפורים מצייצות והשמש מפציעה, והכל נראה טוב יותר,למקום עם התחלה חדשה. 

מרלין.