*harryharryharryharryharry harryharryharryharryharry harryharryharryharryharryharry *
מאיפה להתחיל?
קודם כל מזה שאין לי מושג מאיפה צץ לי הרעיון לכתוב יומן, אם אפשר לקרא לחבילת הקלפים המקומטים האלו יומן:
חשבתי על זה עוד בקיץ, כשלא היה לי עם מי לדבר כל כך, או את מי לשתף בכל מה שעובר עלי (לא שעובר עלי משהו מיוחד מאז תום המלחמה)...
טוב, אני אסיים את מה שרציתי אחר כך, משום שהרמיוני מתקרבת לעברי...
"הארי?", אמרה במבט שואל.
"כן, 'מיוני. רצית משהו?", ענה, מתנתק ממחשבותיו ומסב מבטו לעברה, למרות שנותר בישיבה שפופה, משעין את סנטרו על אגרופיו.
"אתה בסדר?", התעניינה והתיישבה בכורסא שמולו. "אני יודעת איך אתה מרגיש", המשיכה.
"סליחה?", שאל בבלבול.
"אני יודעת שאתה מרגיש בודד, וכמה אני ורון לא עוזרים למצב". היא השפילה את מבטה לרגע, הרימה אותו שוב ואמרה בעודה מביטה בעיניו הירוקות, "סליחה. משנינו"
"זה בסדר. אני שמח שיש לכם זה את זו", אמר בכנות, למרות זיק העצבות שנותר בעיניו.
"אני יודעת, הארי", היא קמה לחבקו, "אני יודעת."
"אה, ועוד משהו", אמרה הרמיוני דקות אחדות לאחר מכן.
"כן, הרמיוני?", שאל.
"מה קורה עם מאלפוי?"
"מה?", נעץ בה הארי מבט מופתע. "עם מאלפוי? מה... מה צריך לקרות עם מאלפוי?", שאל בעודו מנסה להבין את פשר דבריה.
"לא יודעת", ענתה המתולתלת, "אבל במשך כל הארוחה נעצתם זה בזה מבטים. ואלה לא היו מבטי שנאה, כמו שציפיתי שיהיו, למרות שכלפי חוץ ניסיתם להראות שהם כאלה", הוסיפה.
"למה את מתכוונת, הרמיוני?"
"כמו שאני מכירה אותך, הייתי בטוחה שאתה.. שניכם, תשנאו זה את זה עוד יותר כעט", הסבירה.
"גם אני", אמר ירוק העיניים, יותר לעצמו מאשר לה.
הרמיוני הביאה בו בפליאה ובלבול והוא הבין שהוא מעדיף לשנות נושא. "תקשיבי", התחיל, זוכרת את הילד, משנה א', שישב על ידי?"
"בערך. מה זה קשור עכשיו?"
"אני דואג לו", אמר והסביר, "לפי מה שסיפר לי, הוא הגיע ממשפחה טהורת- דם והוריו, כנראה, לא יקבלו בטוב את היותו בגריפינדור."
"הו", ענתה בתשובה חברתו, שכמו שזה נראה הדבר לא עניין אותה כל כך.
"ואחיו התאום בסלית'רין", המשיך הארי, "ובמשך כל הארוחה הוא נעץ במקס מבטים מאשימים."
"מקס?", התבלבלה הרמיוני.
"התאום הגריפינדורי. קוראים לו מקס", הסביר הארי בקול נעלב מעט. "ולאחיו קוראים אלכס, אם זה מעניין אותך."
"ראית את המורים החדשים?", החליפה הרמיוני נושא שיחה בשנית.
"כן", ענה הארי בלא עניין מיוחד.
"סוף סוף יש לנו מורה, נקבה, להתגוננות!", אמרה בשמחה.
"הייתה גם את אמבריג', אם שכחת", העיר הארי.
"טוב, אתה מסכים איתי שלקרפדה הזאת אי אפשר כל כך לקרוא 'נקבה'", צחקה.
"צודקת", הצטרף אל צחוקה הארי, שהתעודד מעט.
"על מה מדברים?", קרא רון בעודו מזנק אל משענת הכורסא עליה ישבה חברתו ונושק על שפתיה.
"שום דבר מיוחד", ענתה לו הנערה, "סתם, על המורים החדשים."
"טוב, אינני רוצה להפריע, אז אני אצא החוצה", נעמד הארי.
"אתה לא מפריע!", קראה אחריו הרמיוני, כשהתקרב ליציאה.
"זה בסדר", ענה בחיוך. "מזמן רציתי לצאת לשאוף אויר", ענה, למרות שהדבר היה שקר ורק כעט עלה בדעתו שהוא מעדיף להסתובב בחוץ.
כשירד במדרגות ממגדל גריפינדור, חשב לעצמו שמעולם לא שם לב קודם לכן עד כמה מחניק חדר המועדון שלהם.
וזהו :)
הייתי ממשיכה עוד קצת אבל אני כל כך רוצה לפרסם!!!
אה ואל תשכחו להגיב... אתם יודעים כמה זה חשוב לי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
