הרגע שכל כך פחדתי ממני הגיע.

״זה לא יקרה״ הוא אמר ובדיוק בסוף המשפט שלו הרגשתי דקירה עמוקה בלב שמפילה את על האשליות והמחשבות שהיו לי על העתיד.

הרגשתי איך הלב נשבר שוב למיליון רסיסים והדמעות עומדות בעיניים ואני פשוט המשכתי בשלי כאילו כלום לא קרה וחמש דקות אחרי כבר הייתי צריכה ללכת.

אני נמצאת בתוך הלם מטורף כמו חלום שאני רק מקווה להתעורר ממנו. איך זה שבפעם הזאת שלא עשיתי טעויות ועשיתי הכל נכון דווקא עכשיו הכל מתרסק ומתפרק לי מול העיניים.

מחר אני אראה אותו שוב אני יודעת , אני והוא במשמרת של 8 שעות לבד.

אני יודעת שההתנהגות שלי תשתנה בגלל שלא תהייה לי תקווה. עכשיו אני בטוחה שזה חסר סיכוי.

ואם יש משהו שלמדתי, זה שאני לא רוצה להתאהב יותר בחיים, ואם כן אז שהפעם הוא לא ילך באמצע, שילך לפני שאני מתאהבת, לפני הנשיקה ולפני שהלב מתחיל להשתולל. 

בנתיים אני שוקעת ללילה מלא במחשבות ואומרת לעצמי שהפעם אני לא ישקע בזה , גם אם הלב ישבר ל20 מיליון חתיכות אני יקום ויעמוד וילחם כמו לביאה אל מול האהבה החדשה שבדך...