זה מרגיש כאילו לא ביקרתי פה קרוב לשנה אבל מסתבר שזה רק חודשיים.

חושבת אחורה ומה שעבר עליי בחודשיים האלה בן אדם רגיל עם דאגות במצב בינוני יכול לעבור בשנתיים.

החלטתי שאני מכחישה הכל ולא חושבת על מה שהיה יותר ופשוט ממשיכה הלאה. 

זה לא עבד לי בדיוק כמו שתכננתי, חשבתי שאם אני לא יחשוב עליו או אפילו יהיה רחוקה ממנו זה פשוט יגרום לו להימחק אי שם בתוך הזיכרון שלי.

והנה זה הגיע היום הראשון של כיתה י״ב מה שחשבתי שיתחיל כמו משהו רגיל ושאני אראה אותו ושום דבר לא יקרה לי וברגע שאני רואה אותו הבטן שלי מתהפכת מבפנים הלב פועם חזק בדיוק כמו פעם שהיינו ביחד ברגעים שהוא היה גורם לי להתאהב בו כל פעם מחדש !

רוצה לעבור הלאה כל כך רוצה !!!