כל הגוף עייף וכל חלק בגוף רוצה לנוח ולשקוע בתרדמת אבל המוח פשוט לא מפסיק לעבוד.

לא ישנתי כבר יומיים וגם כשהתחלתי להרדם זה היה למשך רבע שעה...

המחשבות של ״מה היה קורה אם?!״ ואם ואם ואם... הן לא מפסיקות להעסיק אותי.

בעבודה אני בקושי מתפקדת ואני לא יודעת מה יהיה בעוד שבוע שהכל יחזור לשגרה, אני כבר רואה את עצמי נמרחת על השולחן בכיתה בשנה האחרונה ללימודים בניסיון לשינה קצרה, לא רוצה לחזור לתקופת מבחנים או לבגרויות ולכל העומס. העומס שיש לי כרגע מספיק לי.

אבל לפחות אני יודעת שהעומס של הלימודים יוציא אותי מכל המחשבות .

אני יודעת כשברגע שזה מגיע ללימודים האלילה הפרפקציוניסטית שבי תילחם לציון 100 בכל מקצוע , מה שמסביר את הממוצע 98 של השנה שעברה.

לפחות אני יודעת שהחלק הזה לא מסתבך לי בכל החיים המסובכים שלי.

כשזה מגיע לאהבה אני עושה הכל שגוי ומלא טעויות והאלילה הפרפקציוניסטית שבי לא מתעוררת וחושבת אפילו לדקה.

מעדיפה פרפקציוניזם באהבה ולא בלימודים..

הולכת שוב לנסות להתגלגל במיטה מצד לצד עם השינה באלכסון ומקווה להירדם בסופו של דבר ...