חייה של ילדה מבולבלת

הרבה זמן לא כתבתי פה ואני מרגישה שלא הוצאתי את האני האמיתית .

בכללי אני עמוסה במבחנים בחנים ושיעורים (כן כן אני אחת מהחננות שעושות שיעורים ) אבל בכול יום שאני רואה אותך לא משנה כמה היום לחוץ,מעייף ומעצבן אני שוכחת מזה והיום הופך להיות נפלא . אני פשוט יכולה להסתכל עלייך שעות על גבי שעות (נשמע מטריד אבל נכון ) ולא להשתעמם ולשכוח מכול הבעיות שיש לי אפילו שאני מנסה להתרחק ממך ולא להתקרב למסדרון שאת תמיד בו את פשוט (ונראה לי בכוונה ) באה לאיפה שאני .אני זוכרת שהייתי צריכה להעביר את מבחן שלי באנגלית ליום אחר אז נכנסתי לכיתה שלך בשביל לדבר עם מורה לאנגלית .בזמן שמורה לאנגלית בדקה את תאריכים שהיא תוכל לעשות לי את מבחן ביום אחר פתאום המבטים שלנו התנגשו וישר הפכת להיות אדומה כמו עגבניה.
אני פשוט רוצה שיום אחד היה לי אומץ לדבר איתך ופשוט להגיד לך אם אנחנו יכולת ללכת לסרט או משהו שנוכל להיות לבד ולברר מה הולך פה או שאני לא שפויה!!!.

הייתי היום ביומולדת של חברה ממש קרובה (נקרא לה פ ).

פ הזמינה סטייליסטית שתרצה לנו על בגדים וכו...... כבר אפשר לדמיין מה קרה כעבור שעה שהתחלנו להתחלק לשתי קבוצות האלה שלקחו את הרצאה הזאת ברצינות (ביננו אני לא צריכה שמשהיא תגיד לי שלא מתאים לי באז מה שאני יודעת כל חיי ) והקבוצה שנייה (הידד אני) שהתחילה לדבר על דברים מטומטמים ולא קשורים ומורמרים על סטייליסטית שחופרת לנו בלי סוף .

 בקבוצה השנייה הייתה ילדה (נקרא לה נ) שאני מכירה אותה לפחות כבר שנה ותמיד הרגשתי מין חיבור (אבל תמיד חשבתי שאני מדמיינת)  לא רציתי להסתכן לעשות אפילו צעד בגלל שלא בא לי שיתחילו שמועות וזה סתם יוצאי אותי מהארון בלי לדעת מה אני (אפילו שאני מרגישה שככול שעובר הזמן אני לא מרגישה כמעט כלום לבנים שהם רק ידידים טובים) וגם נ מכירה את בת דודה שלי והיא חברה טובה שלה אז לא רציתי התלחששויות במשפחה (אפשר להגיד שהמשפחה שלי לא הכי מודרניים וטיפה מאמינים בדרך ישנה).

וסטיתי מהנושא בקיצור אני והיא (נ) התקרבנו היום ממש הינו כול היום ביחד אפשר להגיד שנפרדנו רק לדקה במשך היום הזה כול שניה היא אמרה לי לבוא לישבת לידה או היו אני נגיעות האלה בידיים או שהיא סתם שמה את היד שלה על רגל שלי ואפילו ניצחתי אותה בדמקה (אני לא זוכרת איך הגענו לשחק דמקה אבל אני יודעת שאני גרועה בדמקה וכנראה היא נתנה לי לנצח) אבל אני עדיין לא מבינה משהו נגיד אם אני שולחת לה הודעה היא אף פעם אבל אף פעם לא עונה בחזרה אפילו בשיחה אני כבר לא יודעת מה לחשוב כנראה המוח שלי מתחיל סתם לדמיין דברים והיא סתם מנסה להיות חברותית .

אני זוכרת מתי ראיתי אותך בפעם ראשונה בדיוק עברתי לעיר חדשה ולא הכרתי אף אחד.

אחרי שעה של חיפושים מצאתי את כיתה שהייתי צריכה להיות בה עם איחור של 20 דקות ביום ראשון (אני גאון X-X) דפקתי ונכנסתי לכיתה ישר ראיתי אותך ועברו לי פרפרים בבטן ובחיים לא הרגשתי את זה (לנשים וגם לגברים) היית גינגית עם עיניים חומות הדבר הכי יפה שראיתי ולא הבנתי מה קורה לי באותה שניה למה אני חושבת עליה ככה האם זה נורמלי בכלל ואז המורה קטע לי את חוט מחשבה ואמרה "את ילדה חדשה את יכולה לבחור שולחן ותשבי"ראיתי שולחן ריק מאחורייך וישבת .

ידעתי שלא היה לי קל להתחבר עם אנשים חדשים אני לא יודעת למה אבל אני לא מצליחה להתחבר עם אנשים חדשים לוקח לי המון ובמקרה הזה לקח לי שנה להתחבר רק עם בנים שמשום מה אני מרגישה לידם יותר נוח ואמיתית כמובן ועד היום אני מעדיפה להיות עם בנים מאשר עם בנות אולי בגלל שאני מגישה שהם לא יכולים לבגוד בי (?)

עבר חצי שנה מאז שראיתי אותך בפעם ראשונה חשבתי עלייך כול חצי שנה הזאת ועדיין לא הבנתי למה אני מרגישה את זה עד שהחלטתי שאני חייבת להתעלם מזה וכן זה משעשתי עד סוף שנה החלפתי מקום רחוק ממך (למישהו שהיה לו שם כמו שלך אינסטינקט דפוק?) ניסתי להתרחק מכול מקום שהיית בו ואם הייתה לי אפשרות גם לא לעמוד לידיך וככה עברה חצי שנה .

עברה שנה שלמה ועליתי כיתה גילתי שאני ואת נמצאות באותה הקבצה באנגלית הלב שלי חגג אני לא יודעת וכמובן שניסתי "להשתיק את הלב" אבל ללא הצלחה .

ואז בא אותו שיעור שאני לא ישכח אותו בחיים:

אני זוכרת את היום הזה זה היה יום ראשון שעה 5 ילד אחד בא ואמר שתפסתי לו את מקום וכרגיל שיקרתי לו 
ואמרתי שיש עוד מקום ריק (אפילו שלא היה) ובקיצור התחלתי לבלבל לו את מוח שיש מקום אחד ריק (אפילו שהיה שם תיק )
אבל עדיין המשכתי ובלבלתי לו בשכל שהוא לא רואה טוב ואת הסתכלת מהצד וצפית . בזמן הוויכוח פניתי עלייך ושאלתי את רואה
שיש שם תיק ? קרצתי לך בזמן שהילד הסתכל עלייך ואת זרמת .
היה צלצול השיעור עומד להתחיל והילד הזה עדיין מתווכח את מסתכלת עליי ושואלת אותי במבט הכי חמוד בואי שבי לידי 
ידעת איך אני מרגישה נהייתי אדומה אבל אמרתי למה לא לקחתי את תיק והתיישבתי לידייך .
המורה לאנגלית נכנסה והשעה 5 התחילה בהתחלה היה שקט מוזר כזה אבל איכשהו הגענו לנושא של איזה עדה את ? אני כמובן עניתי 
עדה 1 ושאלתי אותך בחזרה ואז את התחלת לענות לי לפחות 7 עדות בראש שלי חשבתי איך יש לה כול כך הרבה עדות ואז אמרת סודנית
הפסקת לי את חוט מחשבה .
בהתחלה לא הבנתי היא אמרה באמת סודנית הרי יש לה שיער גינגי עור לבן אז שאלתי סודנית ?
אז את הסברת לי שסבתא רבה רבה שלך סודנית והתחלתי לצחוק עלייך שלא תגלי לילדים שלך שהם סודנים רציתי להגיד גם לאשתך אבל אמרתי 
תזהרי גם לא להגיד לבעלך שאת סודנית והתחלנו לצחוק בקול רם עד שהמורה לאנגלית כמעט הפרידה אותנו.
לא שמנו לב אפילו וכמעט עברה שעה 6 אני זוכרת שהיינו צריכים להעתיק משהו מהלוח פתחתי את מחברת וגם את . היה לך את כתב הכי יפה שראיתי 
אפילו שאת לא היית מודה בזה. היה צילצול וזה אומרת שהשיעור נגמר אספתי את דברים לתיק וגם את.
ידעתי שאת צריכה להישאר לשעה 7 במתמטיקה אז אמרתי לך כדי שתעלי הקבצה  במתמטיקה אני מחכה לך הסתכלת ולא אמרת כלום הלכתי ישירות לדלת בשביל ללכת לתפוס את אוטובוס .
אני לא זוכרת מה זה היה אם היה ראש שנה או חנוכה אבל כול כך חיכיתי לראות אותך אחרי חופש כול יום חשבתי עלייך ואז הגיעה היום חזרה ללימודים.
ההורים הביאו כול בוקר כרגיל למקיף הלכתי בשביל שמוביל לשער ראיתי אותך אם עוד חברה נופפת לי שלום אז נופפתי לך מה שלא ידעת באותו רגע שהבטן שלי התפכה באותו רגע .
שיעור 1 התחיל ואני לא רואה אותך בכיתה חשבתי אוקיי אולי היא הבריזה אני יודעת לא רצתה לבוא לשיעור אפילו שזה לא התאים לך בקיצור לא ראיתי אותך כול יום יצאתי מהכיתה מבואסת ולא  הבנתי למה לא באת הרי הגעת היום פתאום אני רואה אותך יוצאת מכיתה אחרת את לא ראית אותי אבל אני ראיתי אותך ואז הלב שלי נשבר .

עברו כמה ימים והייתי בדיכאון וחשבתי הרבה זמן למה לא אמרת לי שאת עוברת הרי יום לפני חופש ישבנו ודיברנו ולא הזכרת את זה אני לא מבינה איך וזה עד עכשיו מכעיס אותי יכול להגיד משהוא קטן .
כרגיל מחנכת שלי בקשה שאני יעשה עבורה משהו וכמו תמיד לא היה לי נעים להגיד לה לא אז אמרתי טוב .
היא נתנה לי דפים שהייתי צריכה לגזור ולחלק לשאר תלמידים אז עשיתי גזרתי וחילקתי לשאר תלמידים ואז נשאר רק השם שלך חשבתי לעצמי מה לעשות לתת לך, להביא למחנכת או בכלל לזרוק אז בסוף נתתי למחנכת 
ששלחה אותי להביא לך את דף וגם להסביר לך .
אני רואה אותך ליד כיתה אז אמרתי טוב למה לא באתי עלייך ונתתי לך את דף ואמרתי לך שזה שייך לאתר .... אמרת תודה ואז לא יכולתי להתאפק ושאלתי למה לא אמרת שאת עוברת כיתה נהיית אדומה ולא ענית 
הבנתי את רמז והמשכתי בדרכי.

וככה עברה עוד שנה של אהבה שלא תתגשם לעולם