מחשבות על העולם ובכלל

חברותים,

מוקדם יותר הערב, עיינתי במספר קישורים ומפה לשם, הגעתי לכתבה, שפורסמה עם סגירת השבועון המעולה "רייטינג" זצ"ל - בעיתוי, שעקב צירוף-מקרים תמוה, התרחש בדיוק בעת קצו, של מאהל רוטשילד, בספטמבר 2011.

הדבר אירע, בערך שנה ורבע, לאחר שכמחצית מחברי מערכת "רייטינג", נאלצו להתפטר, עם הקיצוץ שלמעשה, הביא את השבועון לקיצו; במרוצת 15 הירחים ההם, כבר לא היה "רייטינג", למעשה, אלא צל עלוב, של מהותו המקורית; רוח בלבד.

אולם לפני-כן = במרוצת 18 החדשים, בהם ערכו ירון טן-ברינק - היה "רייטינג" (לפחות כפי שנראה כלפי-חוץ, בעיניי כקורא) בתור-הזהב שלו. גם מבחינת רמת-הכתיבה, גם מבחינת האיכות העיתונאית האמיתית, בלתי-המתפשרת וגם עקב העובדה, שהוא קידם אידיאולוגיה נאורה, שמאלנית ודמוקרטית = שהתבטאה, בין-היתר, בהתנגדות להשתקת-המחאה, בתקופת מלחמת טבח-הילדות בעזה (ינואר 2009), תמיכה במחאה, נגד המאגר הביומטרי ובמצעד-הגאווה והתנגדות חריפה למאסרהּ, של העיתונאית החושפת, ענת קם - וכל זאת, תוך שהוא ממשיך לבדר ולעסוק, בו-זמנית, ביריד-הבלים אסקפיסטי נהדר ובנושאים, המצויים ברומו של עולם.

לטעמי, במרוצת אותה שנה ומחצה, היה "רייטינג" האיכותי בעיתוני ישראל. עם כל העיסוק, בהבלי-ריאליטי וברכילויות וללא שום התנגשות, בין זה לזה.

יש הרואים ב"הארץ" עיתון איכותי; אישית, מימיי לא נמניתי על אלו - מבחינתי, "עיתון" חסר חוט-שדרה אידיאולוגי (ותגידו מה שתגידו, אך ל"הארץ" אין שום חוט-שדרה אידיאולוגי, להוציא שנאת-גברים פמי=טאליבאנית קיצונית במיוחד, עד כדי סקסופוביה גמורה ומוחלטת), אינו עיתון כלל וכלל, אלא אוסף הגיגים חסר-כל-ערך.

למעשה, חברות וחברים, העיתונות האידיאולוגית בארצנו, חווה משבר מתמשך, שאת שלביו השונים, ניתן לאתר - למשל, באיחוד עיתוני הילדים "דבר לילדים" ההסתדרותי = סוציאל-דמוקראטי, "על המשמר" הסוציאליסטי לחלוטין ו"הארץ שלנו" הבורגני, ב-1985, ל"כֻלָּנוּ" חסר-הערך, שעסק בהבלי-הבלים ושנסגר, כמובן, בשנת 2000. שלושה עיתוני ילדים, שהתקיימו בשטח במשך למעלה מחצי-מאה(!!), מתאחדים, בקול-תופים וברעש-חצוצרות - ועשור ומחצה אחר-כך, נסגר, תוצר-האיחוד, בקול-ענות חלושה ו"איש לבו ליום-מותו לא ישת", אם רלוונטית כאן הפראפראזה דנן...

ובשעת סגירתו זו, גם "דבר" וגם "על המשמר", לא היו עוד, בין החיים: שניהם נפחו את נשמתם, דווקא בזמן כהונת הממשלה, שהורכבה מאמותיהם האידיאולוגיות: ה"עבודה" ו"מרצ".

הבה נחזור מעט אחורנית. חיסול עיתונות הילדים האידיאולוגית דלעיל, כאמור למעלה, התרחש בשנת 1985. בשנת 1985, התרחש עוד משהו: ביקור נציגי קרן-המטבע בין-הלאומית (ה-IMF) בישראל, בו הנחו, את ראש ממשלת האחדות דאז, שמעון פרס ("המערך") ואת שר-האוצר שלו, יצחק מודעי (ה"ליכוד"), בעריכת "שינויים מבניים במשק". האם יצאתם לרחובות, באיזשהו זמן, במרוצת השנתיים האחרונות, בדרישה לשינוי סדרי-העדיפויות הכלכליים? האם ישבתם באוהל, נעצרתם בהפגנה, השקפתם בוועדה, צעקתם "לא למדינה של טייקונים", הפגנתם נגד יצוא-הגז, למען הדיור הציבורי, או נגד ההפלרה?

אם כן, הרי שגם בעיניכם, 1985 זו, היא - במובנים מרובים - אם-כל-חטאת, כאשר - בתירוץ של עצירת אינפלציה דוהרת (הכרח בל-יגונה כשלעצמו), פצחו, פרס ומרעיו, בחיסול מדינת-הרווחה, כפי שהכרנוה עד לנקודה הזאת בתולדותינו.

ו"דבר" עצמו, נסגר במאי 1996, פחות משבועיים, אם אינני טועה, לפני ניצחון קואליציית-הביבים, של מעריצי יגאל עמיר: ש"ס, מפד"ל, רוסים ומעל לכולם: המשולש ליברמן-אפל-דרעי, בניצוחו של בעל-שרה.

ו"רייטינג" נסגר, סופית, עם פירוק מאהל-המחאה...

כעת, מנגד, עיתונות הימין, עיתונות-הביבים, דווקא משגשגת ומלבלבת ועולה להּ כפורחת, מעל לכל גבעה, משל נוער "תג מחיר" ותחת כל מאחז טרוריסטי רענן. אין המדובר רק בשיקוץ האולטימטיבי, "ישראל היום" ימח-שמו-וזכרו ושם-כל-קוראיו-וכותביו-ימח, כי-אם גם ב"מקור ראשון - הצופה", למשל, שלאחרונה בלע, בשלמותו, את העיתון הוותיק "מעריב", על ירכיו וכרעיו ולא נודע כלל, כי בא אל-קרבו.

ומדוע זה?

מסיבה אחת פשוטה: כי לאנשי-הימין אכפת. פשוט אכפת להם, לאותם חבר-מטורפים מתרוצצי-עיניים, המתרוצצים על הגבעות בקלצ'ניקוביהם ובעוזיהם.

אכפת להם מספיק, על-מנת להשקיע ולעשות מנוי, בעיתון המייצג, את האידיאולוגיה, בהּ תומכים הם וע"י כך, לקיימו ולעודדו.

לאנשי-השמאל, לעומת-זאת, לא אכפת. לא אכפת מספיק, על-כל-פנים - קצת מצקצקים ועוברים הלאה, שמחים שיש "הארץ" (עם נחמיה שטרסלר מתעב-העניים), בולעים את כל עלבונותיו וממשיכים הלאה, לאסקפיזם התורן... "רייטינג" זצ"ל ניסה, כאמור, לשלב אסקפיזם במעט אידיאולוגיה, אולם, עדיין: לאיש לא היה אכפת.

הדבר בולט בכל תחום: אנשי-הימין, מתארגנים ולהוטים; אנשי-השמאל, לעומת-זאת, ימצאו 35633874478478546457 תירוצים, מדוע לא מתאים להם, לצאת לרחובות דווקא כעת, דווקא עכשיו.

וכפי, שאמרתי כבר לפני שנים: כשלימני מובהק, יש כמה מאות ש"ח פנויים, יוציא פלייר; כשלשמאלני מובהק, יש כמה מאות ש"ח פנויים, ילך לבלות.

כעת, כאשר ה"עבודה" ו"מרצ", מצויות = בשעה טובה!!! - בתהליך-התאוששות, לראשונה מאז רצח-רבין, הגיעה השעה, להשקיע מרצנו, בהוצאת עיתון שמאלני טוב. בלי אבל ובלי חבל, די לתירוצים: בואו נוציא לנו "דבר" חדש ומוסף שבועי "רייטינג" בצידו!! מה שאני חושב עליו, הוא משהו כמו "דבר", אולי אפילו עם חלק מן הכותבים מאז, עם כמה מן הכותבים, באתרי השמאל ברשת דהיום, עם הכותבים, מ"רייטינג" ועוד... נאמר, עיתון, שידווח על חדשות בצורה אובייקטיבית, נגד כל שטף ה"כל-מי-שנגד-ההתנחלויות-הוא-אנטישמי", השולט בכל אמצעי-התקשורת כרגע. שיתמוך בהתאגדויות-עובדים, נגד כל השטרסלרים והמסיתים האחרים, אך לא מנקודה, של סגידה לכל ועד-עובדים בתור שכזה. עיתון, שיכיל טורים שבועיים, משל גדעון ספירו, דפני ליף, יוסי שריד, חיים ברעם, ירון טן-ברינק, מישהו מן ה"לא נחמדים", מישהו מן החרדים החברתיים-סביבתיים... לצד מוסף בידורי שבועי, שיהיה כמו "רייטינג", על כתבותיו ומדוריו, עם מורן שריר, רחלי רוטנר, נטע חוטר, שחר אורן... ועוד ועוד.