מחשבות על העולם ובכלל

בניגוד לאי-אלו חכמולוגים, החיים בתוך חוברות-לימוד לילדי בתי-ספר ממלכתיים מתקופת בן-גוריון (ומעולם לא יצאו מתוכן, בעצם, לחיים האמיתיים...) - או ילדיהם של אלה, נסיכי-השמנת של עבודה-עם-המחשבים-בקרייה ויציאה-לאזרחות-של-חברות-סטארט-אפ-סלאש-דוקטורט-במכון-וייצמן - לי, דווקא, יצא לעבוד בכל-מיני עבודות, שאינן אינטלקטואליות במיוחד... כי זאת לדעת: במדיינת אל-ישראיל (יענו, הלבנט), זה לחלוטין לא רלוונטי, אילו כישורים, יש לך... אלא אך ורק, אילו קשרים, יש לך (שנאמר: "המלה פרוטקציה, הזכירה לכולם חברה טובה").

ובכן, היו הימים ימי חדש יוני 1994, 'ה.תש-נד' בדוסית מדוברת וסחבקכם עבד, במשרה מאד חלקית, ככתב במקומון הרחובותי (החדש יחסית) "גל גפן". ובמסגרת תפקידו, נשלח הנ"ל, לכסות מסיבת-הסיום, בבית-הספר היסודי ע"ש הפוליטיקאי שפרינצק, אשר בצפון רחובות, רחוב ורבע מערבית לפקולטה לחקלאות, של האוניברשיטט העברית.

השכונה ההיא, כולה, מיושבת באליטה הרחובותית. אשכנזים טהורי-גזע!! הכי PURE ARIANISCHE VOLK. כל אלה, כמובן, "אנשי-שלומנו", יענו: חותמים על כל העצומות הנכונות, הולכים (או, ליתר-דיוק: הלכו אז) לכל ההפגנות הנכונות, לשיר בהן "{שם יהודי כלשהו} ו{שם ערבי כלשהו}, שני חברים", "לכן רק שי - רו!! שיר לשלום" וכל שאר הבולשיט. הם גם מצביעים, כמובן, למפלגות הנכונות: האיזור הכי "שלנו", אליבא דחברי מפלגת "ממשלה עם מרצ". הכי קוראים יוסי שריד ויוסי ורטר ואולי עוד יוסים אחרים ב"השרץ דה-שמוקר" והכי חברים, של זהבה ושל ניצן ושל מי-לא... ובקיצור: האנשים שלנו, בקיצור (המוכ"ז מ)אנ"ש. האנשים הנכונים. שמאלנים טובים. עאלק.

אז כיימובן, כאשר נשלחתי = כנציג-התקשויירת עלי-שיכון-סיילע - לעשות על הנ"ל רפורטז'ה, SURE ברור, בהכרח, שהכי-הכי התחנפו אליי. מה, בטח!! הכי חברים שלי, פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח...

כמעט שלוש שנים מאוחר יותר, בפברואר 1997, קיבלתי עבודה יומית אחת - דרך חברת כח-עבדים כלשהי, כיימובן, "זמיר" או "זמריר" או "צמריר" או שקר-כלשהו אחר - של נקיון, באותו בית-ספר יסודי "שפרינצק".

ולפתע, ראה זה סיר-פיילא: השתנה היחס כלפיי, מן הקצה - TO THE קצה. פתאום, כבר אין מתחנפים... כבר לא חברים... נביחות... צעקות... איומים... השפלות...

שכר לא קיבלתי, למקרה שתהיתם בנידון. כי היי: כולה עבדתי בנקיון!!

לא הייתי כותב זאת, כמובן, לולא:

א' = כך היה הדבר, בכל המקומות, בהם יצא לי לעבוד, בעבודות (כֵּן!!!!) בזויות, בן התייחסו אליי, עוד יותר גרוע מן הלכלוך, שנדרשתי לנקות / לשטוף מן הכלים / לסדר סחורה / וכיו"ב...

ב' = כל אותן עמות, שהוזכרו בתחילת רשימה זו, מאמינות היו (במסגרת עולם-הדמיונות, בו את ימיהן הן מבלות), ש"כל מלאכה, מכבדת את בעליה ושאין עבודות בזויות"...

ועוד מחשבה אחת לי בזה: ייתכן, שמשום-כך, ה"""שמאל""" (עאלק!!) הישראלי הלבנבן (בלאט), לְעוֹלָם לא יעלה...