מחשבות על העולם ובכלל

ושוב מתקרבים החגים וכל ביתישרוייאל מתכנסים, לחגוג אותם בחברת בני-משפחותיהם... כולם, מלבד מי, שבכלל אין לו משפחה.

כמוני למשל. יש לי אֵם, העוזרת לי ותומכת בי כלכלית - וזה הכל. אליה הביתה, לעולם אינני מורשה לבוא, בשום מצב שהוא; אם אנסה = אותקף פיזית, בידי הרומני=גנב שלהּ (וכבר היו דברים מעולם).

ולא שהם מתו, הזרגונים (לא שלא מגיע לרובם, כן??). הם חיים יפה וטוב. פשוט, בהיותם נורמטיביים (כלומר: פשיסטים חסרי-מוח), הם אינם רוצים, בשום קשר שהוא עמי. כי אני נחות, אינני בדיוק בן-אדם, הרי, אפילו. אני אנארכיסט ומקורי ו - שומו-שמיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! - שונה מהם, מדי.

הצד של אמי, זה הצד הפולני (ורשה, לודז', לובלין...), של "ארץ ישראל הישנה וה..."""טובה"""", תל-אביבים עם סניפים בירושלים, בחיפה, במבשרת-ציון, בראשון-לציון ובעוד אי-אלו מקומות. אשכנזים, משכילים, תרבותיים, מצביעי-"מרצ", המילייה היפה, נו. עם תואר אקדמי BUILT-IN בשם, אתם יודעים.

אלה, לעולם לא יאמרו לי בפרצוף, "אל תבוא". לא, הם תמיד מספרים סיפורים והולכים סחור-סחור, על "כן רצינו אבל היינו עסוקים אבל בקרוב נזמין אותך כי אתה נורא נורא חשוב לנו ו ו ו ו ו ו בלה-בלה-בלה" - ואז אני שומע, מאמי, שאצל אחיה יהואש (המוזיקולוג המומחה, מעל פסגת הר הצופים), היתה חגיגה משפחתית גדולה והוא סיפר להּ, שהזמין גם אותי, יענו; כן, ממש. אולי ביקום מקביל.

ומנגד, הצד של אבי זצ"ל (שגם הוא, יש לציין, לא סבל אותם), זה הצד הכורדי (ארביל, סוליימניה...). פשיסטים פאר-אקסלאנס. הם, "מוכנים לקבל" אותי, אך ורק, אם אחדל, לחלוטין, להיות מי שאני, אתחיל לאכול בשר, לצפות ברַעַליטי, בשידורי הטלוויזיון המסחרי ובערוץ הקניות, אשנא ערבים, אתלבש בדיוק לפי צו-האופנה ובאופן כללי: אהפוך-עצמי, מכל בחינה שהיא, לגולם-בּוֹרְג חסר-מוח, שהוא חומר-בידם, ללושו לחלוטין כרצונם.

וכמובן, משסירבתי לכל הזוועה דנן לחלוטין = ניתקו, כולם כבוֹרְג-קולקטיב אחד ויחיד, את כל קשריהם עמי.

אלה כאלה, כמובן, מסרבים להכיר(!!), בחוצפתם המחליאה, אפילו בשינוי-שמי!!!!!!!

אז לא, לי אין משפחה ולא תהיה, גם. גם בת-זוג אין לי, כי הישראליות הפנויות, כולן ללא יוצאת-מן-הכלל, זונות המחפשות רק כסף - ולעולם לא אהבה. רק כסף, תן להּ כסף!! אה, אין לך?? בַּיוש!!

ואי-לכך ובהתאם לזאת, גם ב"חגים" הקרובים אני, לחלוטין, לבד. נו, שוין. מוטב לי, כבר, להיות לבד, מאשר לטנף עצמי, בחברת בהמות פשיסטיות, צבועות, חומרניות ומחליאות-לחלוטין, ימח-שמן.