מחשבות על העולם ובכלל

לפני שלושה וחצי חדשים, בטיול לוינה, נהניתי מאד אבל לבי, עדיין, היה כאן. עדיין הרגשתי, בכל כוחי, שביתי היחיד, הוא בישראל...

היום אני יודע, שלא משנה, מה אני מרגיש - הבית הזה, עומד = בוודאות גמורה - לפני הריסתו המוחלטת. וכבר אין זו שאלה, היכן "מתחשק לי יותר" לחיות - אלא אם מתחשק לי לחיות, נקודה.