מחשבות על העולם ובכלל

התנאי הבסיסי ביותר, עבור איזשהו אדם, להעריך את התורות המפוקפקות, שמוצאן בהודו (הינדואיזם, בודהיזם, גנדי הטינופת וכיו"ב מריעין-בישין מתועבים-מכל), הוא לא לדעת עליהן, כמעט, דבר וחצי-דבר.

ברגע שאתה נחשף לאמת, לפרצופן האמיתי, של התורות המתועבות הללו ולמה, שבאמת ניצב מאחוריהן, אתה = בהכרח!! - מתמלא בבחילה ובתיעוב (אלא-אם-כן אתה בעצמך טינופת משוקץ, דוגמת אופירה גמליאל וחבר מרעיה המחליאים, ימח-שמם-וזכרם-ימח).

נפתח בהינדואיזם. גם אני, כל עוד הכרתי ממנו רק את כל הבובע-מייסעס, המפגרים והאינפנטיליים, על קרישנה ושיווה ופרווטי וגנשה וכל-שאר הקשקשת לתינוקות רפי-שכל, התלהבתי ממנו, אה, אילו סיפורים יפהפיים, אה, איזו רוחניות רומנטית, בלה-בלה-בלה, בלה-בלה-בלה... אבל!! ברגע, שהתחלתי להעמיק קצת מעבר, נחשפתי לאמת:

בהינדואיזם המסורתי, נשים הן... אתם יודעים, מרבים לקטול (ובצדק מוחלט), את היחס לאישה, בקרב נטורי-קרתא, החמא"ס ועוד... האמינו לי, זה עוד כלום, בהשוואה לזוועה ההודית. אצל היהודים, המוסלמים ושאר מריעין-בישין לבנטיניסטיים, האישה היא אדם - רמוס, מדוכא, אבל עדיין אדם!! כן, אפילו אצל אלה מקרב המוסלמים, המתייחסים לנשותיהם כאל רכוש - עדיין, זהו היקר ברכושם (גישה מזעזעת כשלעצמה, כמובן). אבל, בהודו...

אין, זה לא רק "כבודה בת-מלך פנימה" (ודיר-בלאק, אם תעזי לצאת החוצה...). זה לא באותה הסקאלה, בכלל!! בהודו, האישה היא משהו, ברמה של כלי-בית. עוד רהיט, אפילו לא יקר במיוחד. אפשר לבעוט בהּ, אפשר לסקול אותהּ, לאלמנות, מוטב לשרוף-עצמן, כי ממילא, חייהן ללא-בעל, לא יהיו חיים, כלל וכלל...

והבעל האידיאלי, בתרבות ההינדית, הוא זה, המתייחס לאשתו כאל לכלוך נחות, אשר מצווה להשפילהּ ככל שרק ניתן (לדוגמא: סיטא נחטפה, על-ידי מלך-השדים, לאי לנקה; בעלהּ הארור, ראמה, שיחרר אותהּ - אבל לא היה בטוח, אם הריונהּ, הוא אכן ממנו, או שנאנסה ו"נטמאה", ע"י חוטפהּ... השליכהּ, איפוא, ללדת, לבדהּ לחלוטין, אי-שם ביער!! וזה מוגדר, בידי כל מיליארד מאמיני דת ההינדו - והארי-קרשנה בתוכם - בתור "הבעל האידיאלי" ומופת עליון ונערץ, לכלל גברברי-הודו כולם... מבינים עכשיו, מדוע כל מקרי-האונס שם?).

ומה היא, לצד זה, התרבות, המחלקת, את בני-האדם, ל"צבעים" (פשוטו-כמשמעו!!) = לפיה הכוהנים, הלוחמים, הסוחרים והמשרתים, הם ארבעה זנים ביולוגיים שונים - ואילו על ה"טמאים", בכלל, אין מה לדבר?

אפארטהייד סטייל דרום-אפריקה של האייטיז, או אלבמה, של תחילת המאה ה-19, שהתגבש לדת!!

כל מי, שאינו מבין זאת, הוא חת'כת קוף קטן ומושתן, שהסמים שלקח בגואה, טרללו את מוחו לחלוטין ובאמצעי-הרפואה דהיום, בעצם, אין למוחו, שום תקנה שהיא.

וכל זה עוד כלום, חברותים, בהשוואה לזוועה האמיתית: הבודהיזם המתועב (הדת המפלצתית ביותר, שהומצאה מעולם, ע"י איזשהו אדם בכלל!!).

הבודהיזם, ביסודו, סוגד למוות. שונא את החיים, שנאה מוחלטת וטהורה. המוות, הוא הכל עבורו. רק המוות. לא שום-דבר אחר.

בהשוואה לבודהיסט = כל בודהיסט עלי-אדמות!! - החמא"סניק הקיצוני ביותר, הנזיר הדומיניקני המוטרף ביותר, סוגד-הקברים האדוק ביותר בנתיבות, הם, כולם כאחד, אוהבי-חיים מלבבים. עד כדי כך ויותר גרוע.

מעבר לכך, אצל המפלצות הארורות הללו, האידיאל העליון הוא אדם(?), המשליך, את אשתו וילדיו, לעבדות הנוראה ביותר, מצחקק קלות "חחחחחחח מה לי ולהם?" והולך לו, בנפש משובבת, אל פאתי-היער...

האם זה מפתיע, שמבצעי רצח-העם הנורא ביותר במאה הנוכחית, הם נזירים בודהיסטים בסרי-לנקה - ושעכשיו, מתחיל דבר דומה-עד-זהה, גם בבורמה?

בכל פעם, בהּ אני רואה, איזושהי נקבה מטומטמת (זה כמעט תמיד נשים, משום-מה), המעריצה את "הרוחניות הבודהיסטית" והמשתפת אי-אלו "אירועים", משל כל-מיני גורואים מפוקפקים (הבאים ארצהּ לצוד נשמות נאיביות, כסילות ומטומטמות כשלהן), בא לי להקיא, לצרוח, להכניס להן וואחד-זפטה ולגרום להן להבין, שמה שהן סוגדות לו, הוא בעצם שילוב, של תורת-המוות הנוראה ביותר עלי-אדמות, הנאציזם, הפשיזם, הטאליבאן ועוד אי-אלו זוועות.

מאז למדתי את האמת, על האמונה המפלצתית הזאת, אני מעריץ את הסינים, שחיסלו, את קן-הטרור המחריד, שישב ברמות-טיבט. קיבינימט, אני מתעב בודהיסטים!!!!!!!!!!!!!!!!!!