מחשבות על העולם ובכלל

על-פי-רוב, כל נסיון לחזות התפתחויות עתידיות, נכשל לחלוטין.

אתה צופה שתהיה התקדמות בדברים, הנתקעים למחרת ונותרים תקועים לשארית ימי-חייך - ומנגד, דברים שבכלל לא חלמת עליהם, טסים קדימה בקצב בלתי-נתפס.

יחד עם זאת, הנה מה שאני חושב, שיהיה בחיינו בשנת 2033...

יצאנו מן הבית לטיול קצר בפארק האיזורי. אנחנו אוהבים לרחף בין העצים, בעיקר להגיע לצמרות ולשבת עליהן. צריך יהיה למסור, את חגורת אנטי-הכבידה, לטיפול 5,000 בקרוב מאד - אבל, לעת-עתה, היא עדיין פועלת בסדר. הדפסתי לי דגם טוב.

רחפקינט חלף לצדנו. בן-דודי ובובתו הרובוטית הבלונדית דָּנָה, גדולת-ה"מרפסת". "היי, בא להדפיס קצת וודקה ולחגוג יחד?" שאל אוֹרִי. "לא, צריך להגיש עבודה מחר על הבקר ועדיין לא בדקתי את הנתונים האחרונים, בנגע להקמת-המכרה בקרס", עניתי. "אוה, שכחתי לשאול אותך - מה קורה בבחירות לראשות לונה-סיטי? מה עם שערוריית אנטי-הכבידה במעבדה שם, המועמד השעה-עצמו?" "לא, מגישים בג"ץ נגדו מחרתיים; תגיע, יש וואחד הפגנה!" "סבבה. בייוש!!" "בייוש. בייוש", נפנפה דָּנָה, בתנועה מכנית.

מאוחר יותר, בבית, בחרתי לפתן-שוקולד, מאתר המתכונים Teva.li בתלתרנט והדפסתי לי מנה אקסטרא-לארג' ללימודים. אז ישבתי, מנת-הלפתן בקערה שבידי, אכלתי לאטי והבטתי בנתונים, על הקמת מושבת-הכורים בקרס, המתוכננת לחמש השנים הבאות. משסיימתי לצפות בהם, השלמתי את הצעתי, לבניית קיר-החלונות המרכזי בבית-הכרייה, שיגרתיה למרצה וישבתי לצפות, במחזה התלתוויזיה "אהבת שלושת הרובוטים".