מחשבות על העולם ובכלל

הערה קצרה: מאמר בסגנון דומה, כבר הושמד פעמיים, במקרים לכאורה בלתי-קשורים בכלל...

(כל השמות בעלילה המסובכת הזאת, בדויים ממוחי תוך-כדי-כתיבתם, למי שפקפק ותהה)

תארו לעצמכם, שאתם מצליחים לנסוע בזמן - בואו נגיד, כמיטב מסורת עדות מרטי מק'פליי, לפגוש את בני-משפחתכם בשנת 1955, מן-הסתם במטרה ללמוד להכירם, או - לחילופין - על-מנת לפתור אישיוז פסיכולוגיים בזמן-אמת, כפי שהציע, בשעתו, עופר רוטשילד לרינגו.

ובכן, אתם מגיעים ישירות למקום, הבית אותו בית של סבתא בלב תל-אביב, בפאיירברג ליד שנקין, בין לאן ללאן, בקומה השלישית, אשר - בילדותכם האייטיזית ובנעוריכם הניינטיזיים - תמיד הכרתם ואהבתם. כמובן, לא זו בלבד, שאין להם לא סלולארי ולא אינטרנט - ואפילו לא שום מחשב שהוא בכלל!! - אלא, אפילו על טלוויזיה, לא ממש שמעו, עדיין (מלבד, אולי, בסיפורים מארצות רחוקות). שומעים רק רדיו (עם הודעות ממשלתיות, המכילות את מה, שבן-גוריון, באמצעות דיין, הודיע לשרת, שהוא מאמין בו). אין להם, אפילו, מקרר נורמלי - אלא איזשהו ארון, עם קרחון בגודל של וואחד סלע בתוכו (והם אשכרה קונים את הקרח הזה בחנויות!!!!). אפילו דוד-מים נורמלי, עדיין אין להם. בקיצור, עידן-המערות.

כעת, אתם משוחחים קלות, עם סבא ועם סבתא, פוגשים את אמא (שעוד היתה אז ילדה קטנה = דבר בלתי-נתפס-לחלוטין כשלעצמו, because she was born a lonnnnnnnnnnnnng long time ago - פאק, אפילו הביטל'ס, עדיין לא הקליטו את הסינגל הראשון שלהם אז!!) ואז, לפתע-פתאום, מתחשק לכם, לערוך טיול קצר בסביבה ולראות, איך פתאום הכל הפך כחול, ממש כמו עם דניאלה, בצאתה - לראשונה - מחנות-המזוודות.

אם-כן, אתם מטיילים קצת, ברחוב שנקין של שנת 67546476457487444 לפני-הספירה (כלומר, הפיפטיז), בין קפה תמר, לבין מה, שבעידן התרבותי (כלומר, לאחר המצאת הציביליזציה), מוכר בשם המפואר הגינה, אז חוצים את שנקין (נהג אדיב, עצר לרגע ואפשר לכם לעבור), מוצאים חצר אחורית נסתרת, לוחצים על הכפתור ו - פוף, אתם חזרה בהוו - - - 

אוי ויי!!!! מה קרה כאן מה?!??

מסביבכם, הכל שממה מוחלטת; דבר אינו חי כאן, מלבד כמה ג'וקים גדולים-מדי, פה ושם. וחושך: אפילו שעכשיו, לפי שעונכם, אוטוטו 1 בצהריים... וקר. מאד, מאד-מאד קר.

נסערים, אתם בודקים את השנה; כן, זוהי 2013. היום אותו יום עצמו, בו עזבתם. רק לפני שעה וקצת, הכל היה רגיל פה!! מה לכל הרוחות השתנה כאן, מה???

זוכרים את הנהג האדיב מלפני רגע (כלומר, 57 שנה), שהניח לכם, לחצות בבטחה?

הרי, לולא הייתם חוזרים בזמן לשם, לא היתה לו סיבה, להתעכב כלל.

כעת, אותן שניות בודדות, בהן חציתם את שנקין ועיכבתם אותו, הן השניות, שבגינן פספס, בהמשך דרכו, רמזור ירוק (היו להם כבר רמזורים אז, לא? טוב, אם לא, אז השוטרת, בדיוק, סימנה, לנהגי הצד השני, לעבור... תזרמו איתי בזה). מכיוון שכך, הגיע, למחוז-חפצו, רק שתי דקות מאוחר יותר, מן הזמן, בו אמור היה להגיע.

עקב כך, פגש אהוד ברוכיה - במקרה - בחורה חמודה, ברכה מאירוביץ'. השניים (שבקו-הזמן המקורי, למעשה, לא הכירו כלל וכלל) התאהבו מייד, התחתנו והביאו לעולם ילד, אהרון ברוכיה, שהתגלה כגאון, בעל מנת-משכל 245, אשר - כבר בהיותו בן 16 וחצי, בראשית שנת 1973 - המציא תרופה מעולה ללוקמיה, באמצעותהּ רופּאה, בקיץ שנת 1974, בחורה צעירה ויפה, דנה לוינסון - שאחרת, כמובן, היתה מתה קצת אחר-כך. בחורף שלאחר-מכן, נישאה לאח בית-החולים, שטיפל בהּ, ראובן שריג.

בקיץ 1976, ילדה דנה שריג בת, ליאת, אשר ניחנה בכריזמה יוצאת מגדר-הרגיל. כבר בהיותה חיילת, בחורף 1995, משכה את תשומת-לב מפקדיה, ששלחוה במהרה לקורס קצינים. ובראשית שנת 1999, ניאותה, סרן ליאת שריג, להאזין לתחינותיו, של אמנון ליפקין-שחק, פרשה, מן השירות הצבאי והצטרפה, מיידית, ל"מפלגת המרכז", במטרה להציל את המדינה ולהחזיר את החיוך  לאנשים. היא מוקמה במקום השמיני ברשימה - אשר, עקב פעילותהּ האינטנסיבית, היה גם-היה ריאלי (הם קיבלו 14 מנדטים, בקו-הזמן הזה) - ועם הקמת הממשלה, מונתה לסגנית שר-החקלאות.

עם שנחשפו האישומים, לגבי מעללי איציק מרדכי, פרשה ליאת, בגועל, מ"מפלגת המרכז", יחד עם ארבעה חברים נוספים (שהיו אחריה ברשימה) ויחד, ביזמתהּ, הקימו את "מפלגת הכבוד הלאומי", עם ליאת בראשהּ. עם שהחריפה האינתיפאדה השנייה, במרוצת 2002, נקטה ליאת - שבינתיים, כבר מונתה כשרה לבטחון-פנים - במדיניות נצית יותר ויותר ולקראת בחירות 2003, הקימה רשימה משותפת, עם "האיחוד הלאומי" - בשם "איחוד הכבוד הלאומי בישראל" - עמדה בראשהּ וזכתה, בבחירות האיומות ההן, ל-23 מנדטים.

כשרת-הבטחון, בממשלת שרון השנייה, ניתנה להּ, יד חופשית לחלוטין - וליאת מיהרה להשתמש בהּ: כעונש, על פיצוץ אוטובוס בתל-אביב, הורתה ליאת, על מחיקת מסגד אל-אקצא מן המפה ובניית בית-המקדש השלישי תחתיו.

ב-21 במאי, שנת 2003, היה מסגד אל-אקצא, לעפר ואפר; ותגובת כלל העולם המוסלמי, לא אחרה לבוא: ממרוקו עד לאינדונזיה, מתימן ועד לאוזבקיסטאן, מאות מיליוני מוסלמים משולהבים, התגייסו למלחמה. פקיסטאן ניערה מעליה, את הגנראלים פרו-האמריקאיים, התאחדה עם אפגאניסטאן ובהנהגת הטאליבאן (ששבו לשלטון שם), חימשה כמה שיותר טילים, בפצצות גרעיניות - שיוצרו, עתה, בקצב הולך וגובר...

תל-אביב הושמדה ב-28 ביוני. חיפה ואיזור דימונה, נמחקו יומיים בלבד לאחר-מכן. בינתיים, כמובן, מחקה ישראל, מעל פני-האדמה, את דמשק, חלב, טהראן, תוניס ובגדד.

בהפצצת דמשק וחלב בגרעין, נהרגו גם קצינים רוסיים. מוסקבה תבעה הבהרות מירושלים - ובתגובה לכך, שלחה ישראל - בפקודתהּ, של ליאת המשולהבת - טיל גרעיני, שמחק את סוצ'י = עיר-הקיט הרוסית, שבצפון הים השחור - מעל פני-האדמה. "זוהי אזהרה בלבד!!" התריאה ליאת, בפדראציה הרוסית...

יומיים בלבד לאחר-מכן, נמחקה ישראל, לחלוטין, מעל לפני-האדמה; אפילו אבן בודדה אחת, אפילו גבעול-עשב בודד אחד, לא נותר בהּ. את הכל השמידו, פצצות-האטום של רוסיה...

אז התנפלה, ארצות-הברית, על הפדראציה הרוסית -

תוך שבועיים ומחצה, בשום-מקום על-פני כוכב-הלכת ארץ, לא נותרו חיים - כאמור, מלבד הג'וקים... וכל העולם כולו, שקע, למשך אלפי שנים, בחורף גרעיני רווי-קרינה.

יופי לך. במו-ידיך, על-מנת לפטפט קצת עם משפחתך, רצחת כוכב-לכת שלם. סבבה ואחלה. אני מקווה, שאתה מרוצה מעצמך.

אה, איזה מזל, ש(כפי-הנראה)אין זה אפשרי כלל וכלל!!!!