לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחשבות על העולם ובכלל


אני, דניאל קלטי. יוצר ואיש-רוח רומנטיקן, מקורי, נודיסט וצמחוני, בן 38 מרחובות.

כינוי: 

בן: 49

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2013

על הגירה לברלין (ובכלל) - תגובה לטמקא


רוב מי, שבוחרים להגר מכאן, אינם עושים זאת, אך ורק, ממניעים כלכליים.


המצב הכלכלי, משקף הרבה מאד דברים אחרים:



  • חיסול-הסולידאריות

  • הידרדרות התרבות, הבריאות, ההשכלה ועוד

  • החומייניזם המתחזק

  • הרס-הסביבה

  • המצב המדיני

  • תחושת-המחנק

  • השתלטות הערסים



ועוד ועוד... זה ממש לא רק הקוטג' ואפילו לא רק שכר-הדירה.



כולם יודעים, שבעוד חמש או עשר שנים, ברלין תהיה יקרה.



אבל בברלין, אין כל-מיני מולות טאליבאניים, בני 90+.



בברלין, לא ינסו לעשות לינץ' בהומואים, או בטראנסים, כי צעדו יחד ברחוב.



באגמים של ברלין, יש חופי-נודיסטים = דבר שבישראל, העאלק-נאורה, איש, אפילו, לא שמע עליו.



ממשלת גרמניה (קפיטליסטית מתועבת וחשוכה כפי-שהינה), אינה מבזבזת, את כל משאביה הכלכליים, על כיבוש גבעות מטופשות, כי איזשהו סבאל'ה מיתולוגי בעננים אמר פעם, לסבאל'ה מיתולוגי אחר, שבטאבו כל זה, פעם, יהיה שלו.



בגרמניה, באוסטריה ודומותיהן, חוק הוא חוק, מלה היא מלה ואין תחמנות ומשחקים.



גם מובטלים, מסוגלים לשרוד בברלין, אפילו ללא עזרה תמידית מן ההורים.



בארצות אירופה, בדרך-כלל, מודעים לחשיבות ההגנה על הסביבה והשמירה על הטבע ולא ירצחו, שמורות ואקו-ספרות, ע"מ לבנות, עוד מלון ועוד שכונה ועוד בית-כנסת-לקהילה-הקונסרבטיבית-של-ישישות-עשירות-מאמריקה, למען הגדלת תשלומי-הארנונה לעיריה.



באירופה יש, אפילו, חורף אמיתי, עם שלג נעים... לא כולנו אוהבים קיץ!!



אם איזשהו חבר-פרלמנט, ידבר או יתנהל, כנהוג בקרב מרבית חברי-הכנסת כאן, הוא יוכל לשכוח, ממושבו הנוח, תוך גג קדנציה אחת.



בניגוד גמור לבני "עם הספר", הגרמנים גם אשכרה קוראים ספרים.



במרבית ארצות אירופה, יש תחבורה ציבורית, שאשכרה אפשר גם לסמוך עליה.



נכון, עברית אינם יודעים.



נכון, הם פחות סחבקים ומחבקים.



נכון, מלבד במסעדות לבנוניות וכיו"ב, אין חומוס ואם יש, אז הוא אינו זה.



נכון, פלאפל שם, זה משהו שונה לגמרי. מצד שני, בישראל אין ולא יכולים להיות, בתי-קפה כמו באירופה...



הדברים אינם חד-משמעיים. להגדיר את עצמי כגרמני? להגיד, יום אחד, "Ich bin ein Berliner"? כן, הרעיון מרתיע ובאיזשהו מקום, אפילו מצמרר, אחרי-הכל, גם אני, עברתי את שטיפת-המוח הסטנדרטית, נגד גרמניה ואוסטריה ואירופה בכללותהּ... ויש הרבה מאד אסוציאציות, שקשה מאד להיפטר מהן. גם מרקל, אינה שונה במאום מביבי = אותה פיונית פשיסטית וחשוכה, של בעלי-ההון מוול-סטריט. מלבד בברלין, מרבית צעירי-גרמניה נוטים, במובהק, ימינה ובדיוק כמו כאן, מצביעים דווקא למי, שמרבה לדפוק אותם... כל זה נכון ומשום-כך, אינני בטוח, שאכן, אני מעוניין לעבור....לשם, או בכלל.



נכתב על ידי , 12/10/2013 10:17   בקטגוריות גרמניה, דמוקרטיה, דת היא רעל, הקפיטליזם ימח-שמו, השטחים הפתוחים, וול-סטריט ימח-שמהּ, חשיכה דוסית, כהניזם, כנסת ישראל, מרקל ימח-שמה, נודיזם, סביבה, פרימיטיביות, פשיזם, צדק חברתי, אקטואליה, ביקורת, עבודה, פסימי, ברלין, ישראל מול אירופה, לבטי-הגירה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




5,672
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החנונים , זכויות אדם
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדניאל קלטי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דניאל קלטי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)