הנה מה, שלגדעון לוי, אביר זכויות-האדם (בתנאי שהאדם דנן, דובר ערבית = מה שמר לוי, כמובן, לא טרח ללמוד לעשות מעודו... - כשפת-האם, ולא עברית חלילה...), יש לומר, על החולדה; לא נגענו!!
הוא ראש עירייה מצוין. טייס הקרב למד עם השנים להנמיך עוף, להצניע לכת, להפציץ פחות ולבנות יותר. הוא ראש עיר מצוין כי בזמנו נהפכה עירו החדשה, שהיא עירי הישנה, למפלט האחרון בישראל.
בגלל תל אביב של רון חולדאי אפשר להמשיך לחיות בארץ הזאת.
(יש עוד פנינים, אבל נסתפק בפתיחה זו...)
ותגובתי ל...דבר הזה:
מה?!??
גדעון לוי,
בזאת הוכתרת, רשמית, במדליית ה"גרייטפול דאק" של השנה. של השנה אמרתי? של העשור. ועוד דבר: מסתבר, שמי שמתנגד כל-כך, להפרת זכויות-אדם, מעבר לקו הירוק = דווקא לגמרי תומך בהן כאן...
אם זה "תומך העניין הפלשתיני", אז בינו, לבין קובי שניץ ונריה ביאלה = שהעניין הפלשתיני יחפש אותי; מצדי = שיטרנספרו את כולם, על תומכיהם ואוהביהם עמם.
הנה הברווז (או האווז...), שנשמתו נכנסה, כנראה, לגופו של גדעון לוי = לשעבר בן-אדם בריא בנפשו:
עדכון, למחרת אחה"צ: ראו זה-פלא - תגובתי-שלי, התוקפת את הבליו, כלל לא התפרסמה...
מסקנה: שוקן וחבריו, מוצצים, באינטנסיביות, את הזין של החולדה.
מסקנה: כל כותבי "השרץ דה-שמוקר" = לרבות הטינופת המבחילה ההיא מן ה"משמר אנטי-החברתי" ו"חדר-המצב", אור-לי (או, ליתר-דיוק: חושך-לי...) בר-לב - מוצצים, באינטנסיביות, לחולדה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
