מחשבות על העולם ובכלל

עכשיו (טוב, לפני שעתיים וחצי בערך = בשעת-צלי) הלכתי לי, לתומי, במרכז העיר פה, חציתי את הרצל מזרחה, אל פסאג' השקם ושם, כמובן, עמדו שני חבר'ה צעירים, בדוכן של "מרצ", לקראת הבחירות לעיריה.

טוב, החלטתי, שהגיע הזמן לקצת בידור קליל. ניגשתי לדוכן והעפתי מבט, בשבחים העצמיים, שהחבר'ה הללו מרעיפים על עצמם 24/365.25. בעד איכות-הסביבה!! הם!! פחחחחחחחחחחחחחחח

טענתי לפני צמד-הנוכחים, ש"מרצ" היתה, כתמיד, בקואליציה העירונית = גם כשרצחו, פחות או יותר, את כל העצים והשטחים הפתוחים מסביב לעיר!!  - והם ברברו, על "אנחנו רק שני מנדטים" ואיך הם אמצעי-מניעה = בול מה, שהֶרֶס והברח ופואט אמרו, ע"מ להצדיק שריצתם, בממשלות הימין הכהניסטיות, בערך כל העשור שעבר (למעט חמש ורבע דקות ב-2003-2004, בסדר). שמענו.

ואז טענו, שרק הודות לישיבת "מרצ" בקואליציה כל השנים, העיר פתוחה בשבת...

הזכרתי להם ואני מזכיר, עכשיו, גם לכם, מי פתחו, בדיוק, את רחובות בשבת (רמז: זה לא היה מיסטר "אין לי שום חפץ, בעירייה עם שרץ"...). הנה, מתוך "פנקס-שירותי בשמאל", החלק הראשון:

[...] כבר עם סיום חגיגות-הניצחון, בראשית חדש אוגוסט אותה שנה [1992], יסדנו את הפאב.
מזה שנים רבות - אולי מאז ומעולם, אולי לא, כל זקן, הלא, זכר מה שרצה לזכור... - היו כל בתי-העסק ומקומות-הבילוי, ברחובות ובסביבתה, סגורים לחלוטין בסופי-שבוע, מטעמי-דת וכל מי, שרצו קצת לבלות, חייבים היו לנסוע לתל-אביב - בין-אם במוניות יקרות, בטרמפים, או בנהיגת-נוער... כי הרי, גם תחבורה ציבורית לא היתה, מלבד (מעט מאד, אז) מוניות-שירות.
אנו החלטנו לשנות זאת - וכך, החל מאותו חדש אוגוסט, למשך חצי-שנה, בימי ששי בערב, הקמנו בסניף מר"צ בעיר פאב, שכינינוהו "פאב אברהם אבינו", כמחאה על ה"פרימיטיביות" (לדעתנו דאז) של סגירת העיר בערבי-שבת.
בסך-הכל, ערכנוהו שמונה פעמים. וההצלחה היתה עצומה: ב-9 בחדש אוקטובר, למשל, באו 300 איש - ורבים אחרים, חפצו להיכנס, אך לא היה עוד מקום... ובעלי מקומות-בילוי שונים שמעו על כך, ראו כי טוב - ופתחו...
וזהו-זה. ב-8 בפברואר 1993, נערך הפאב האחרון. כבר לא היה בו צורך, למעשה: מספר מקומות-בילוי, כבר נפתחו בעיר, כתוצאה מפעילותנו ועד עצם היום הזה, פתוחים ברחובות מקומות-בילוי בשבת. נטו עקב פעילותנו. כל המבלים ברחובות, בלילות-שבת, בבתי-קפה, בפאבים ועוד - כמו-גם כל העושים קופה, מבלייני-סופ"ש אלה - חייבים לנו תודה: אילולא אנו, זה לא היה.
האם היה זה הדבר הנכון לעשותו? זוהי כבר שאלה אחרת ויחליט כל אחד כרצונו, יש פנים לכאן ולכאן וכיום אני, אישית, נמנע מלצאת בערבי-שבת, למקומות, בהם אמצא מנצל את עבודתם, של אנשים אחרים, המקריבים את יום-מנוחתם, במטרה לאפשר לי לבלות. אולם על-כל-פנים, אלו הן העובדות כהווייתן.

ולא רק זאת אלא עוד זאת: בחדשי מאי-יוני 1993, קיימנו פעמים מספר הקרנות-סרטים, במסגרת "קולנוע אברהם אבינו". כתוצאה מכך - כמו גם מבג"ץ, שהגישו וזכו בו, חברינו מנתניה - נפתח קולנוע "חן" בערבי-שבת (החל מיולי אותה שנה) ונשאר כך, בעיקר בזכות תמיכתנו הציבורית הרבה במהלך (תמיכה, אשר לכותב שורות אלה, יש יותר ממניה אחת בה). וכך פתחנו, את רחובות בשבת... אנו, נוער מר"צ רחובות! לא שום בני-נוער, ממפלגות אחרות וגם לא שום מבוגר שהוא - אלה, בסך-הכל, הלכו בעקבותינו ואחרינו.
אולם כמובן, בכך לא התמצתה פעילותנו...

ומתוך "ימי נמ"ר הנפלאים":

[...] ברחובות של אותה תקופה, בשישי בערב, היו כל מקומות-הבילוי, ללא יוצא-מן-הכלל, סגורים. מה, שבעס!! שבעס!!

אי לכך ובהתאם לזאת, פצחנו ביזמה, כבר חדש לאחר הבחירות, שכונתה "פאב אברהם אבינו". מדי-פעם, בימי שישי בערב, היינו מארגנים פאב, בסניף מר"צ, עם שטיחים ופופים ועוגות ומיצים, שארגנו ביחד, במטרה לספק, לבני-הנוער בעיר, מקום לבלות בו וגם להוכיח, לכלל תושבי רחובות, שיש קהל נרחב, הדורש פתיחת מקומות-בילוי בשישבת...

הפאב הראשון, "אוהל בדואי", אורגן ב-1 באוגוסט; הפאב השני, "חג האהבה", אורגן ב-8 באוגוסט; הפאב השלישי, "גן העדן" (עם ציורים, מנייר, של זמרי-עבר שונים, כמו האל ג'ון לנון), אורגן ב-18 בספטמבר; הפאב הרביעי (עם הקרֶפּים על התקרה, שהרגיזו מאד!!!!!! את נחום ומנחם = מישישי-מפ"ם...), אורגן ב-9 באוקטובר (יום שישי שלפני סוכות) = ואז, כבר היינו פיצוץ!!

שתבינו, כולה סניף מר"צ!! ובשלב מסויים, כך שמעתי, אמר תום לדודו, "המקום מפוצץ" ודודו ענה "אז תפסיק להכניס אנשים!" שלוש-מאות איש, עברו בפאב באותו ערב... שלוש-מאות איש!!

אבל, כאמור - הקרפים, שהדבקנו על התקרה, הרגיזו מאד, משום-מה, את נחום פורת וחבריו, לקבוצת ישישי-מפ"ם. הם לא ממש התחברו, לאווירת-פאבים ולאוהל בדואי ולשירי "צליל מכוון", הביטל'ס ואביב גפן. הם אהבו, את המועדון שלהם, כמו שהיה מאז מעולם: שומם, משמים, משעמם ומשמש, בעיקר, לפגישות בית גיל-הזהב של מפ"ם (גיל ממוצע: ארבעת-אלפים חמש-מאות תשעים ותשע) וללימודי-העברית, של יבגניה הקשישה וחבריה, ה"עַלים חדשים". והם הטילו וטו (זמני), על כל עניין הפאבים הזה ובכלל, השתדלו מאד לסלקנו משם, בחזרה לסניף ר"צ.

אז הפעילות בעניין הפאבים הוקפאה...

[...] ב-4 בדצמבר, נערך הפאב החמישי. במרוצת החדש וחצי שלאחריו, נערכו גם השישי והשביעי - וב-8 בפברואר, נערך הפאב השמיני והאחרון. זהו-זה, כבר לא היה בו עוד צורך: בתוך חצי-שנה בלבד, שינינו, את פני-הדברים בעיר, עד-כדי-כך, שמצאנו עצמנו מתחרים(!!), בפאבים אחרים, רשמיים ומסודרים, שנפתחו בשישבת בעיר... כן: אנחנו, נוער מר"צ רחובות, פתחנו את רחובות בשבת. כל המבלים, בשישי בערב, באיזשהו פאב / מסעדה / בית-קפה בעיר, חייבים לנו, חוב של תודה.

אז שלא יספרו לי עכשיו, ששלישיית האפסים המטומטמים, ששלחנו אז (למרבה-הצער) למועצת-העירייה, השיגו משהו... אנחנו עשינו, לחלוטין לבדנו, את כל העבודה; המבוגרים רק הפריעו לנו, כל העת.

ישיבת נציגי מפלגת "מרצ", בקואליציה העירונית, נועדה - אך ורק!! - להשגת מטרה אחת ויחידה: ג'ובים עסקיים משתלמים, לדב חפץ, לשוקי קרומר, לקרוביהם ולידידיהם.

ולא דבר עוד...

אז - למותר-לציין, אני ל"מרצ" לא אצביע. לא לעיריית רחובות - וגם (מסתמן) לא לכנסת ישראל.

ולעניינים אחרים. בריאותי משתפרת מאד והכל סבבה. מיום ראשון הקרוב = עסקים כרגיל.

כל הכבוד למי, ששם וינטלטורים בפסאג' גזית ברחובות = אהבתי!!

הפסיכופאט, אינשאללה, נעלם מן השטח; רק שישאר נעלם ולא יצוץ לעולם!!

הלוואי הלוואי, שהייתי בברלין עכשיו...