לו שליש, מן התל-אביבים שלא טרחו כלל לצאת ולהצביע, היו יוצאים ומצביעים לניצן = ניצן היה ראש-עיריית ת"א.
לו שלושה-רבעים מהם, היו יוצאים ומצביעים למדואל = מדואל היה נבחר.
(צריך לזכור, גם, שבמקרה של אחוזי-הצבעה גבוהים יותר, האחוז, שהשיג - למשל - החולדה, מצטמצם משמעותית: הוא השיג 54 אחוזים, מתוך 32 אחוזי-ההצבעה שהיו = משהו כמו 16~17 אחוזי-תמיכה בטוטאל, לא מעבר!! לא מעבר!!)
כך גם במדינה כולה, תשעה חדשים בדיוק לפני-כן: היו בישראל הרבה מערכות-בחירות, עם 83, 84 אחוזי-הצבעה... הפעם, לעומת-זאת, הצביעו רק 67 נקודה משהו = 16 אחוזים פחות.
16 אחוזים, הם (בקירוב) 19 מנדטים (יכול להיות אפילו 20, עם חישובי-עודפים שונים).
ואלה, ברובם המוחלט, האנשים שלנו = שמאלנים מובהקים.
לו שני-שלישים מהם, היו מצביעים ל"עבודה", היום ראשת-ממשלת ישראל, היתה שלי יחימוביץ', בראש קואליציה עם "מרצ", "התנועה" ואולי גם חד"ש. אז הכל היה טוב ואני, אולי לא הייתי מוכרח לגלות מכאן.
לו כולם, היו מצביעים, נניח, לדע"ם, היום ראשת-ממשלת ישראל, היתה אסמא אגברייה-זחאלקה, בראש קואליציית-שמאל מובהקת, עם ה"עבודה", "מרצ", חד"ש ואולי, גם, רע"ם-תע"ל-מד"ע. ואז, כבר עכשיו, היו ההתנחבלויות, בשלבי-פירוק מתקדמים, הגדר/חומה, היתה מפורקת גם-כן, היינו קושרים, קשרים דיפלומטיים מלאים, עם כל מדינות-ערב והאסלאם עלי-אדמות (בהתאם ליזמה הערבית), הבריאות, הרווחה, החינוך והשיכון לכל, היו שבים להיות, כולם כאחד, סוציאליסטיים במובהק וההפרטות הפרועות והרווחים הכלואים, היו רק זכרונות, מן השנים העגומות!!
הטראגי הוא, שהדבר היה, לשביעות-רצונם המלאה, של רובם המוחץ, של הנמנעים-מהצבעה. הם יכולים; פשוט, מסיבה שכלל אינני מסוגל להבין, פשוט מאד, אינם טורחים.