Love Through the Emptiness
Through the Emptiness
So shall I thee call by now,
Through so many toughful days,
By so much of Love…
If my call shalt thou hear,
Would'st thou then comest here,
near,
If my call shall thee reach,
Would'st thou lett'st it thee to
teach?
Would'st thou knowest my Heart is
burn?
Would'st thou feelest that Love I
earn?
Would'st thou comest to me, my
Girl?
Would'st thou comest to me, my
Girl?
Would'st thou knowest my Heart is
burn?
Would'st thou feelest that Love I
earn?
Would'st thou comest to me, my
Girl?
Would'st thou comest to me, my
Girl?
רחובות, אוגוסט 1996.
*
On Another Dimension (I)
On another Dimension,
Far away from anything real,
Lies another Country,
Where Dreams can become real.
It's neither good, or bad,
But's always depend on You.
So do not be afraid
To go there, if you could.
Because not many can,
Mostly we cannot
Touch this WonderLand,
And its Fairy-bond.
רחובות, נובמבר 1997.
*
שִׁירוֹ
שֶׁל חֲסַר-הַבַּיִת הַקָּטָן
הַלַּיְלָה מַחְשִׁיךְ, הַקֹּר מַקְפִּיא, הַחֹרֶף כָּאן,
בַּרְחוֹב מְשֹׁטֵט לוֹ נַעַר קָטָן.
הַלַּיְלָה מַחְשִׁיךְ, הַקֹּר מַקְפִּיא, הַחֹרֶף כָּאן,
בַּרְחוֹב מְשֹׁטֵט לוֹ נַעַר קָטָן.
הֶרְצְל נַחֲלַת בִּנְיָמִין בַּמַּעֲבָר הַתַּחְתִּי לַמֶּלֶךְ
גּ'וֹרְגְּ',
כִּכַּר מַסַרִיק כִּכַּר רַבִּין.
פּוֹנֵה יָמִינָה בְאִבְּן-גְּבִירוֹל קַרְלִיבָּךְ דֶּרֶךְ
פֶּתַח-תִּקְוָה,
אוּלָי אֶמְצָא לִי תִקְוָה בַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית הַחֲדָשָׁה.
הַלַּיְלָה מַחְשִׁיךְ, הַקֹּר מַקְפִּיא, הַחֹרֶף כָּאן,
בַּרְחוֹב מְשֹׁטֵט לוֹ נַעַר קָטָן.
הַלַּיְלָה מַחְשִׁיךְ, הַקֹּר מַקְפִּיא, הַחֹרֶף כָּאן,
בַּרְחוֹב מְשֹׁטֵט לוֹ נַעַר קָטָן.
הֶרְצְל נַחֲלַת בִּנְיָמִין בַּמַּעֲבָר הַתַּחְתִּי
לַמֶּלֶךְ גּ'וֹרְגְּ',
כִּכַּר מַסַרִיק כִּכַּר רַבִּין.
פּוֹנֵה יָמִינָה בְאִבְּן-גְּבִירוֹל קַרְלִיבָּךְ דֶּרֶךְ
פֶּתַח-תִּקְוָה,
אוּלָי אֶמְצָא לִי תִקְוָה בַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית
הַחֲדָשָׁה.
נַעַר קָטָן,
בֹּדֵד בַעוֹלָם,
רֹעֵד בִּבְלוֹיֵי-בְגָדַיו
בְעִיר בְּלִי-הַפְסָקָה.
נַעַר קָטָן,
בֹּדֵד בַעוֹלָם,
רֹעֵד בִּבְלוֹיֵי-בְגָדַיו
בְעִיר בְּלִי-הַפְסָקָה.
הֶרְצְל נַחֲלַת בִּנְיָמִין בַּמַּעֲבָר הַתַּחְתִּי
לַמֶּלֶךְ גּ'וֹרְגְּ',
כִּכַּר מַסַרִיק כִּכַּר רַבִּין.
פּוֹנֵה יָמִינָה בְאִבְּן-גְּבִירוֹל קַרְלִיבָּךְ דֶּרֶךְ
פֶּתַח-תִּקְוָה,
אוּלָי אֶמְצָא לִי תִקְוָה בַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית
הַחֲדָשָׁה.
(נִכְתָּב בְהַשְׁרָאַת: Hómunkasók Dala, PaDöDö)
רְחֹבוֹת, סֵפְּטֶמְבֶּר 1999.
*
לִילִּי –
מַה יָּפִיתְּ!! לָךְ אוֹר הַיָּמִים.
בְעֵינַיִךְ צְחוֹק תָּכֹל-אֲפַרְפָּר, בִּשְּׂעָרֵךְ זְהוּבִים
מִשְׁתֹבְבִים.
מַרְאֵה חִיוּכֵךְ לַשֶּׁמֶשׁ יִּגְרֹם לְהַחֲוִיר,
קוֹל-צְחוֹקֵּךְ עֲנֹג הוּא מִפַעֲמוֹנִים.
מִשֶּׁפְּגַשְׁתִּיךְ לַרִאשׁוֹנָה, אֵלַי חִיַּכְתְּ, נְבֹכָה,
וּמַבָּט בִּי תָלִיתְּ –
סְמֻקָּה שָׁאַלְתְּ, "נוּ, מַה?"
וּכְשֶׁאַחֲזָה זוֹ הַיָּד אֲשֶׁר לִי בְיָּדֵךְ
הֵרִיעַ לִבִּי, "אַהֲבַת אֱמֶת! אַהֲבַת אֱמֶת!"
וּכְשֶׁאַחֲזָה זוֹ הַיָּד אֲשֶׁר לִי בְיָּדֵךְ
הֵרִיעַ לִבִּי, "אַהֲבַת אֱמֶת! אַהֲבַת אֱמֶת!"
נכתב ביום ו', ה-17 לחודש דצמבר, שנת 1999,
בהשראת הקונצ'רטו המשולש
ללודויג ון-בטהובן.
*
אֶלַּי בַּאתְּ בַחֲלוֹם הַלַּילָה
וְעָזַבְתְּ.
אָךְ זֶה פָּגַשְׁתְּ בִי, וְאוֹר הַבֹּקֶר
כְּבָר יָרַד.
וַאֲנִי כָּךְ נֶעֱזַבְתִּי
לְבָדָד.
עוֹדִי זֹכֵר, אֵיךְ לִי אָמַרְתְּ, כִּי
הֲיִיתִי הָאֶחָד.
רְחֹבוֹת, פֶבְּרוּאָר 2000.
*
זִכְרוֹנוֹת יָפִים שֶׁל גֶשֶׁם
לֹא יַרְפּוּ.
זִכְרוֹנוֹת סַגְרִיר שֶׁל רוּחַ
מֹחִי יְרַעֲנְנוּ.
מָה אָהַבְתִּי אֲפֹר-הַעֲנָנִים,
בְעֵת סְעֹר-הַרְעָמִים,
עַד מַה לָּם כָּמַהתִּי, עִם זְרֹחַ
הֶחָמָה.
מָה אָהַבְתִּי אֲפֹר-הַעֲנָנִים,
בְעֵת סְעֹר-הַרְעָמִים,
עַד מַה לָּם כָּמַהתִּי, עִם זְרֹחַ
הֶחָמָה.
רחובות, פברואר 2000.
*
תָּמִיד אוֹתָךְ אָהַבְתִּי,
תָּמִיד אוֹתָךְ אֵזְכֹּר,
לְמַרְאֵךְ לִבִּי כָּךְ יִּתְיָפֵּחַ
כְּשִּׁכּוֹר.
כִּי תָמִיד אוֹתָךְ אָהַבְתִּי,
תָּמִיד אוֹתָךְ אֵזְכֹּר,
אוֹתָךְ, שֶׁלְּלִבִּי הֲיִּיתְּ
הַאוֹר.
רחובות, פברואר 2000.
*
אַל תַבְטִּיחוּ לִי דָבָר עוֹד,
מַעֲיַּן הַבְטָּחוֹת זֶה מֵת…
לְאֹשֶׁר וּלְּשִׂגְשׂוּג לֹא אֲקָוֵה עוֹד,
לָמַדְתִּי אֶת הַאֱמֶת…
וּלְעוֹלָם לֹא יִּהְיֶה אֲחֶרֶת,
הַדָּבָר לֹא יִתָּכֵן, לֹא,
כִּי קֵץ לַכֹּל,
וְכָאן מֵתָה הַתִּקְוָה.
וְכָאן מֵתָה הַתִּקְוָה.
רְחֹבוֹת, מַאי 2000 –
בְהַשְׁרָאַת Toldy Mária.
*
אַהֲבָה
פִּרְאִית
א'
מֶה יָּפִית, אֲחוֹתִי, וַאֲנוּ זֶה לְזּוֹ
מֻתָּרִים, וְנֹאהָב
עַד אוֹר-הַבְּקָרִים
מַה נַּאֲוִית, אֲחוֹתִי, וַאֲנוּ צְעִירִים
כֹּה, נִשְׁכָּב וְנִשְׁקָק
נִרְוֵה עוֹד דּוֹדִים
מֶה יָּפִית, אֲחוֹתִי, לָךְ אוֹר-הַיָּמִים
טָמִיר כְיַּהֲלוֹם, מְעֵינַיִךְ
מֵאִיר
מַה נַּאֲוִית, אֲחוֹתִי, וְעֻלֵּינוּ-יָמִים
עוֹד, נֶחֱשָׁק וְנֵדָע
מֶה חֹשְׁקִים הֶחַיִּים.
רְחֹבוֹת, אַפְּרִיל 2001.
*
ב'
שִׁכְחוּ כֹּל אֲשֶׁר יְדַעֲתֵם,
רַק אַהֲבָה דְעוּ לָכֵם.
שִׁכְחוּ כֹּל אֲשֶׁר לְמַדְתֵּם,
הַאֲזִינוּ רַק לְלֵּב-לְבַבְכֵם.
אִם אָהַבְתֵּם מִי, אַל-נָא תַּחְשׁוֹשׁוּ
לְגַלּוֹת לוֹ אוֹ לָהּ מִסְתּוֹרֵי-רִגְשֵׁכֵם.
אִם אָהַבְתֶּם מִי, אַל-נָא תִּרָאוּ
לִפְתֹּחַ רְוָחָה מִסְתְּרֵי סְגֹר-לִבְּכֵם.
רְחֹבוֹת, אַפְּרִיל 2001.
*
אַהֲבָה
דֶּרֶךְ הָאֵינוּת
דֶּרֶךְ הֶחֲלָל הָרֵיק
אֵלַיִךְ לִבִּי זֹעֵק,
בִּכְאֵב וּבְתִּקְוָה,
לִשְׁקֹעַ בְּלַּהֲבָה…
אִם קֹלִי תִּשְׁמְעִי
כְּלוּם תָבֹאִי לִחְיֹת עִמִּי?
אִם תִשְׁמְעִי מִלָּתִי
כְּלוּם יָדֵךְ תִּשְׁלְחִי עַדִּי?
כְּלוּם תַחֻשִּׁי בְּעֵרַת-לִבִּי?
כְּלוּם תֶדֵּעִי זַעֲקַּת-נַפְשִׁי?
כְּלוּם תִהְיִי לַאֲהוּבָתִי?
כְּלוּם תִהְיִי לַאֲהוּבָתִי?
כְּלוּם תַחֻשִּׁי בְּעֵרַת-לִבִּי?
כְּלוּם תֶדֵּעִי זַעֲקַּת-נַפְשִׁי?
כְּלוּם תִהְיִי לַאֲהוּבָתִי?
כְּלוּם תִהְיִי לַאֲהוּבָתִי?
רחובות, נובמבר 2001.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
