לא להסתכל לשואה בעיניים
עלארבעהסוסים
16:05 | 21.11.13
מוסר ההשכל של כתבתה של רונית ורד : "להסתכל לבשר בעיניים || התנועה לגידול הומאני מנסה להפחית את סבל בעלי החיים" מוסבר כבר בפסקה הראשונה. אותה כבשה גרופית הרודפת אחרי רועה הצאן לידור לוי מלמדת אותנו דבר אחד – זהו לא סיפור של רחמים כלפיה, לא הסתכלות לכבשה בעיניים, אלא כלשון הכותרת של הכתבה – הסתכלות לבשר בעיניים, ובגידה חמורה מכל בגידה אחרת באותו יצור תמים ומלא אמון שאוהב את מי שישלח אותו למוות בקרוב. אין כאן סיפור של דאגה לכבשה, רק סיפור של דאגה למצפונו של התליין שלה, שכן הרבה יותר נוח יהיה לו לראות את הקורבנות מחייכים ולא בוכים.
הם נשארים קורבנות, השינוי יהיה אצלנו.
לרוב אנחנו שמחים להאשים את הטבעונות בהיותה דת, אבל הדת האמיתית, כזו שבאה לשחרר אך ורק את המאמין בה, זו הנשענת על מסורת, המאמינה בגאולה שאיננה מבוססת מציאות ומנותקת מהקונטקסט של ההווה, הדת הזו היא דת התזונה הפליאוליתית. אנחנו לא רואים זאת כי אנחנו עדיין שבויים בתפישת עולם לפיה אבינו סידר עבורנו עולם שיתכופף בכל דרך שנרצה על מנת לענג אותנו, ללא שום צורך להתחשב בו ובאלו המהלכים על אדמתו, אלו שאינם אנושיים.
האם לוי אכן מדבר על אהבה, כבוד או רחמים כלפי אותם יצורים? לוי מעיד על עצמו כאחד שאוהב מאד בעלי חיים, גם את אלו שהוא שולח למקום בו גרונם ישוסף. מאוחר יותר בכתבה תעיד ש' שההשוואה של תעשיית הבשר לשואה מפריעה לה מאד. שניהם נכשלים לספק הסבר הגיוני לטענותיהם, ורק דואגים לדרוש מהצד השני במשוואה להבין אותם. הצד השני, מצד שני, מבין שני דברים חשובים ביותר:
הראשון הוא שהטענה שאפשר לאהוב מישהו אותו אנו שולחים למות על מנת להפיק מגופתו תועלת הינה טענה מחרידה שמבזה את המושג אהבה בצורה שצריכה להעלות חלחלה וזעם אצל כל מי שמבין שאנו מנהלים את החיים שלנו, לטוב ולרע, דרך השפה.
ההבנה השנייה והחשובה של אותו צד שני, אותם טבעונים מיליטנטים, כפי שהם מוצגים בכתבה, היא שההשוואה לשואה לא רק שנחוצה, היא גם ברורה ומובנת. דרוש עיוורון לכל הסובב לנו על מנת לטעון שלמרות שיהודים נלקחו 'כצאן לטבח' בזמן השואה, הצאן לא נלקח כיהודים לטבח כיום. הכעס על ההשוואה נובע מחוסר הרצון שלנו להשוות את המין האנושי, זה הרודה בכל מי שאיננו אנושי, זה הכולא ומתעלל בכל יצור חי אחר, לקורבנות שלו. מה הרציונל מאחורי חוסר הרצון? לשאלה זו אין תשובה. אקסיומות ודוגמות הם דבר חשוב ונחוץ לבניית מערכת אמונות.
הסיפור המופלא של גידול הכבשים בכתבה זו הוא סיפור מופלא של גידול חקלאי, דומם, וחסר כל חשיבות אלמלא האדם הנאור המוביל את אותם כבשים אל עבר היעוד שלהן, אל עבר הלהב. להב הומאני ולא להב תעשייתי.
מילה על שחיטה הומאנית. יש דבר כזה שחיטה הומאנית, ויותר מכך – כל שחיטה של בעל חיים היא שחיטה הומאנית. זריקת לובסטר חי אל תוך מים רותחים היא מעשה הומאני. כליאת תרנגולות בכלובי סוללה היא מעשה הומאני, ובעיטה בראשו של חתול ברחוב היא מעשה הומאני. כל הפעולות האיומות האלו נובעות מהתפישה לפיה האדם הוא היצור הנשגב שבמרכז הקיום, הוא זה החשוב והנעלה, ואותן פעולות נעשות על מנת לשרת אותו ואותו בלבד. ראיה הומאנית לא רואה את אלו שאינם אנושיים ולו לרגע קט. התחשבות, ולו הקלה שביותר באותם בעלי חיים היתה מביאה אותנו להבנה שלעז הנשחט לא משנה אם הוא נשחט למאכל או לשעשוע של נער משועמם, לא משנה לו אם הוא נשחט בשחיטה כשרה או לא ולא משנה לו אם הוא נזרק לפח או נאכל מאף ועד זנב. כל מה שמשנה לו הוא שהוא נשחט. ההומניזם מתעלם מפרט קטן זה, שהרי על פי מורשתו שחיטה של בעל חיים איננה זהה לשחיטה של אדם, והדיאטה הפליאוליתית תגדיל לעשות ותצדיק פעולה זו של שחיטה על ידי הצבעה על המסורת ממנה היא מגיעה. מסורת המנותקת לגמרי מההווה, מסורת שתפקידה לגרום לסועד שקט על מצפונו.
"זוהי דרך אבותיי", אומר לוי, ועבור רובינו טענה נכונה זו מספיקה על מנת להצדיק גרימת סבל לבעלי חיים. כל פגיעה אחרת באחרים, פגיעה שהיתה שכיחה הרבה יותר בימי אבותינו, את כל אלו אנו מנסים להעלים. כשמדובר בפגיעה בבעל חיים אנחנו ממשיכים בגאווה את מסורת הרודנות. קשה לנו לראות את סבלם של האחרים ולהזדהות איתו, ובחוסר ההזדהות אנחנו מוצאים את התירוץ, כאילו זו בעיה של אותם יצורים אומללים שאיננו מזדהים עם כאבם.
קוראי הכתבה יפגשו לקראת סופה בשלל אנשים צמחוניים לשעבר שחזרו לאכול את הבשר הזה, בשר של יצורים חיים, חושבים, מרגישים ומפחדים, שגדלו על דשא ונשלחו למשחטה. אוכלי הבשר, ובעיקר התומכים בכת הקדמונים, הם יצביעו בניצחון על אנשים אלו מבלי שישימו לב שהעובדה שאותם צמחוניים (מאידיאולוגיה!) מרגישים טוב יותר עם מצפונם רק מראה שהדיאטה הפליאוליתית תפקידה להקל על המצפון של האדם ולא על חייו של הקורבן, זה שגרונו נחתך.
אחת הביקורות החשובות ביותר כנגד הדיאטה הפליאוליתית מזכירה לנו שלא מדובר בחזון עולמי. על הטבעונות נאמר שהיא טרנד למפונקים, אך בזמן שטבעונות יכולה לשחרר שטחים רבים מהחקלאות המשעבדת ולהגל דרמטית על כדור הארץ, תוך שיפור מצבם של כל בני האדם ברחבי העולם (אם ירשה זאת המערב), הרי שהדיאטה הפליאוליתית היא פתרון שאיננו מסוגל להכיל את כל האנושות בתוכו. בעולם של היום אנו שוחטים כשישים מיליארד בעלי חיים יבשתיים בכל שנה, וספירה זו לא נכללים לא בעלי חיים ימיים, לא תרנגולות מטילות ולא פרות נחלבות, רק אלו המתים עבור בשרם. אין לנו, אנו הקובעים מי יחיה ומי ימות, מקום לשחרר מספר כה גדול של יצורים חיים. באילו שדות נשחרר מאתיים מיליון תרנגולות שנרצחות בכל שנה בישראל? איפה נגדל אותן בדרך שתקל על מצפונינו?
לו טובת החיות היתה בראש האנשים התומכים בדיאטה זו, הרי שהיינו ניצבים מול בעיה חמורה ביישום השינוי העולמי הזה. מאחר וזו טובת האנשים, זו יכולה גם להיות טובת אנשים ספציפיים בלבד. הם ישלמו יותר ויאכלו בשר של בעלי חיים שגדלו בשדות, ואולי יזכו גם להביט במעט מיאוס על אלו שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות גופות שראו אור שמש בחייהן, ונאלצים להסתפק בבשר שואה פשוט מהסופר.
שואה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
