מחשבות על העולם ובכלל

במשך אלפיים ושלוש-מאות שנה ברציפות, שלטה הקיסרות האלכסנדרונית בכדור-הארץ.

מאז הלך לעולמו מייסד-הקיסרות, אלכסנדר הראשון, בגיל תשעים ושתיים - לאחר שכבש את פרס, הודו, הים התיכון, אירופה, סיביר, סין, ח'מר, אוסטרליה ואפריקה - לא קם שום גורם מדיני שהוא, שיכול היה, בכלל, לאיים עליה, או לפוררהּ. אלף ושמונה-מאות שנה אחר-כך, נכבשו גם ממלכות האצטקים והאינקה ובכך, למעשה, אוחדה האנושות כולה, תחת הכתר האלכסנדרוני.

וביום סתיו אפרורי אחד, אל-מול החלון הגדול במצפה-הימים בארמון החדש בבבל, ניצבה הנסיכה מרים אלכסנדרה יוליה, בת הקיסר אלכסנדר רומן השבעה-עשר מאשתו הרביעית, אנדראה מרים לבית-לוי, הביטה בנהר הפרת, הזורם לרגלי-הארמון ושקעה במחשבות.

הערב הוא יגיע. הערב, יגיע סוף-כל-סוף הנסיך, אשר יועד להּ עוד טרם-לידתהּ, דודנהּ מדרגה-ראשונה, דורון ארבעים ושניים ארנב יו-אנג, אל הארמון בבבל, על-מנת לשאתהּ לאישה.