לא שאני מסוגל, כמובן, להבין את הפסטיבל הנוכחי - כוונתי, היצור המתועב הזה, כמובן, התפגר כבר בדצמבר 2005 = שנייה ורבע, לאחר הקמת "ליכוד אחוריים" = לפני למעלה משמונה שנים.
אבל נניח.
אז - להלן תמצית מורשתו, של אריאל שרון:
1953 = הטבח בקיביה. אני מתרגם, מוויקיפדיה האנגלית (לא העברית = המאוכלסת, אך ורק, בפעילות ארגון-הטרור "כהנא חי", המגדירות את הטבח הזה, בתור "פעולת קיביה" ואת אורית אום-אל-טרוריסט סטרוק בכינוי "פעילת זכויות-אדם"):
הטבח בקיביה - שנודע גם בתור "תקרית קיביה" - אירע באוקטובר 1953, כאשר כוחות-צבא ישראליים, תחת פיקודו של אריאל שרון, תקפו את הכפר קיביה, שבגדה המערבית. 69 פלשתינים, שני-שליש מהם נשים וילדים, נרצחו. 45 בתים, בית-ספר ומסגד נהרסו.
1982 = מלחמת לבנון (כבר מותר לקרוא להּ כך, נכון? כוונתי, אם היתה "מלחמת לבנון השנייה", הרי בהכרח, היתה גם ראשונה מתישהו, לא-כך?). בתחילת חדש יוני 1982, ניסו פלשתינים להתנקש בחיי השגריר הנאצ - אה, הישראלי, הֵר שלמה ארגוב. בתגובה לכך, פלשה ישראל, במלוא-עוצמתהּ הרצחנית, לשטח לבנון, מפירה בכך הפסקת-אש, שנשמרה במשך תשעה חדשים תמימים (כן, ילדות-אולפנא קטנות וטיפשות, הקוראות בלוג זה ואשר אפילו לא נולדו אז: במשך תשעה חדשים תמימים, עד לפלישת ישראל ללבנון, היה שקט בצפון!!).
אריק הֵה-הֵה שרון, שהיה אז מיניסטר הביטחון במדינה הציונאצית, סיפר לרה"מ החולה בגין אגדות, בדבר "48 שעות ו-40 קילומטר, רק בועטים את ערפאת מן הבופור וחוזרים". 48 השעות, התארכו והיו ל-18 שנה(!!) ואילו 40 הקילומטר, התארכו והיו (במרוצת שלוש השנים הראשונות, עד לנסיגה החלקית ב-1985) למרבית שטחהּ של לבנון, שהיתה לשטח אימונים באש-חיה, עבור הוורמאכט הציוני. ערפאת ואנשיו, הסתלקו, מן הבופור ומביירות, כבר באותו קיץ אבל שרון, כבר, חשף יעד חדש: השלטת עדר חולי-הנפש (הנוצרים המרונים הפונדמנטליסטיים) על כל לבנון כולהּ ודיכוי כל המתנגדים להם, עם מנהיגם, באשיר ג'ומייל, בתורת בובה ישראלית צייתנית = ולמעשה: הפיכת לבנון, כולה, למדינת-בובות ישראלית, לכל דבר ועניין.
לרוע-מזלן של מזימות-שרון (כן, האיש הזה, שאי-אלו נאציות חולות-רוח, מתאבלות עליו כעת!!!) ולמזלהּ הטוב, של לבנון כולהּ, חוסל ג'ומייל כבר תוך זמן קצר; והאשָם בחיסול, הוטל (כפי-הנראה כלל לא בצדק - זה לא היה הם) על קהילת הפליטים הפלשתיניים בלבנון.
ב-16 בספטמבר, בסביבות השעה שש בערב, פלשו, בריוני המיליציה הנוצרית, לתוך מחנות-הפליטים הפלשתיניים סברה ושתילה וטבחו, כמעט, את כל הנמצאים בהם; מספרים מדוייקים, אינם ידועים עד היום, אך משערים, שלמעלה משלושת-אלפים בני-אדם, רובם פלשתינים, אך גם לבנונים מוסלמים שיעים - רובם (שוב, כמו בקיביה 29 שנים לפני-כן) נשים וילדים - נרצחו, בידי הנוצרים המטורפים, תאבי-הנקם.
תאמרו, נו, אז נוצרים רצחו מוסלמים; מה לנו ולזה?
זה, אכן, היה קו-ההגנה הציונאצי, במשך שנים רבות.
אולם, כיום ידוע, שהכוחות הישראליים (ששלטו בשטח), סייעו באופן פעיל למרצחים הטובחים, לצוד (כן, לצוד!! בפירוש לצוד!!) את הנרצחים הנטבחים.
עוד נקודה מעניינת: במשך עשרות בשנים, בני-בריתנו הקרובים ביותר, במזה"ת ובכלל, היו: המוסלמים השיעים בלבנון. כן, החבר'ה הללו:
מה, אלה?!?? אבל אלה האוייבים הכי-הכי-הכי מרים שלנו!!!! על מה אתה מדבר, יא-קלטי?!??
כן.
כי כשהחבר הכי-הכי טוב שלך, נכנס אליך לישוב, מתחיל לירות לכל הכיוונים, טובח את אמא שלך, את החברה החמודה והעדינה שלך, את סבתך הנכה ואת אחיך הקטנים (שזה מה שקרה, לרבים מאד, מן השיעים בלבנון, בערך חמש וחצי דקות אחרי, שקיבלו, את הצבא הישראלי הפולש, בברכה ובאורז), אתה כבר לא ממש אוהב, את דגל מגן-הדוד, כן?
היות הבחורצ'יק הזה, בתמונה הנ"ל, אדם לא הכי-נחמד ולא-הכי אוהב-ישראל, מהווה את החלק האינטגראלי, המהותי והחשוב ביותר, ממורשתו של אריאל שרון, לתפארת מדינת ישראל.
אתם יודעים, אני יכול להמשיך. באמת, אני יכול לכתוב, גם, על ההסתה המטורפת, מעל למרפסת בכיכר ציון ("לרבין מגיע עונש-מוות!!" צרח אריק שלכן החמודי, שבועות בודדים לפני, שיגאל עמיר הגיע, לכיכר אחרת, עם אקדח טעון...), על העלייה להר-הבית (הגפרור שהצית, את האינתיפאדה השנייה), על היריקה הגסה, על כל ערכי-הדמוקרטיה (אה, החבר'ה ששאלתי במשאל אמרו לי, לא לעשות את ההתנתקות? פחחחחחחחחחח למי אכפת, אני הפיהרר ואני אעשה אותהּ, עכשיו, בכל מקרה!! אה, ב"ליכוד" רוצים להחליף אותי בביבי? נפרק את ה"ליכוד"!! הֵה-הֵה!!), על האי היווני ועוד ועוד...
אבל, נראה לי, שדי לנו בכך, בתורת "מורשתו הנפלאה", של אריאל שרון.
חבל שלא מת, כבר בלידתו. ברחם, כבר. חבל. חבל מאד, מאד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
