מחשבות על העולם ובכלל

יותר ויותר אנשים, כתמיד, מייעצים לי לנסות, שוב ושוב, לרדוף אחרי עבודות כלשהן.

אינני מדבר על המפגר המטומטם, שצרח עליי לגשת, ללשכת-האבטלה, על-מנת להיות מושפל שם שוב, בידי כושונים ופא-רוסקים למיניהם, לסוגיהם ולזניהם (כושונים ופא-רוסקים מן הזן היודו=נאצי, למי שמעדיף לשחק אותהּ, כאילו לא הבין, לא מזן הגון כלשהו). הוא קוף פרימיטיבי ולא מעבר לכך. טיפשי היה זה, מצדי, לצפות ליותר, מצד מכחיש-אבולוציה...

לא, אני מדבר על כל אותם דורשי-טוב (באמת!!), שאומרים לי, שאם אמצא עבודה, מצבי ישתפר...

אז ככה:

• רק פסיכופאט מטורף ומפגר בשכלו, יעשה שוב ושוב משהו, שנכשל אינספור פעמים לפני-כן, במשך שנים על-גבי שנים!!, מתוך תקווה פסיכוטית הזויה, שהפעם, התוצאה תהיה אחרת. מעולם לא יצא, שום טוב שהוא, מאיזשהו חיפוש-עבודה, לא במקצועי ולא שלא במקצועי. התוצאות היחידות, היו: ניצולי בפחות משכר-המינימום (ולך תתבע!! פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח), יחס תת-אנושי, השפלות לאין-מספר (מצד שווארצע-חייעס למיניהם, לסוגיהם ולזניהם, ילידי הרי-האטלס והררי-ח'ימיאר וחרא), לקוחות עבודות-תרגום, המשתמטות מתשלום ובקיץ האחרון: איומים והטרדות, מאת סטוקר פסיכופאט. די!!!! קצתי בזה, אינני משפיל עצמי עוד, לפני אנשים, שהידע והנסיון שלהם, הם אפס מוחלט, בהשוואה לאלו שלי!!!!


• הדבר האחד והיחיד, החיובי במצבי כעת, הוא ש - לכל-הפחות!! - אני אדון לזמני. בניגוד מוחלט, לכל העבדים והשפחות = המחוייבים להימצא, במקום-עבדותם, בזמנים, שפיהרר-המקום, קבע עבורם (עבדות. פשוט עבדות, נקודה!!) - אני, דַּנִּיאֵל קֶלֶטִּי, אדם חופשי. כשפעם ביובל, נופלת בחלקי, איזושהי עבודונת זעירה, יכול אני לקבוע, אם אשב ואעבוד עליה, בשמונה בבקר, בשתיים בצהריים, בתשע בערב, או בשלוש לפנות-בקר. איך שמתחשק לי!! והחופש הזה, חברותים, יקר לי לאין-שיעור, יותר מכל דבר, שאולי אוכל לקנות, בכסף מעבדות כלשהי... כן, גם יותר מחיי, אם זה יגיע לכך, יום אחד.

מקווה, בכל לבי, שהעניין הובהר - אחת ולתמיד!!

כי מוטב, לאין-שיעור, למות חופשי, כגבר אמיתי - מאשר """לחיות""", כעבד עלוב וצייתן ברררררררררררררררררר...

ובלאו-הכי, תקופת-החיים הנוכחית, היא, ברובהּ, סיוט מתמשך.