מחשבות על העולם ובכלל

חברותים,

זה-עתה, תוך בדיקת אתר ה"כללית", נפלו עיניי במקרה, על ההודעה: "שירות לאומי בכללית"...

לכאורה - ממש נהדר, לא? הזדמנות לנתינה, צ'אנס לפיתוח קריירה, ממש גן-עדן...

אז זהו. שלא.

יותר ההיפך מכך.

בתור מעסיק, כשאתה שוכר עובדים מקצועיים, עליך:

א' - לשלם להם, שכר מלא (לפחות מינימום ומומלץ בהחלט מעבר לו, על-מנת למשכם אליך...)

ב' - לתת להם, תנאים סוציאליים מלאים (ביטוח לאומי, חופשה, ימי-מחלה ועוד)

ג' - הכי קריטי!! - הם רשאים להתפטר מעבודתם, אם אינם מרוצים ממנהּ, רשאים לנקוט עיצומים ורשאים לשבות

בשירות לאומי, לעומת-זאת, מחוייב המשרת למדינה. הוא אינו יכול לומר, "די, נמאס לי מן העבודה הזאת, רוצה להחליף, לשנות, הבוס לא בא לי טוב, השעות לא מתאימות, בא לי לעבוד במסעדה / בתרגום / סתם, לקחת לי חדש~חדשיים לחשוב, מה מעוניין, לעשות בהמשך"...

הוא אינו רשאי, אפילו, לנקוט עיצומים, או לשבות!!

הוא רכוש-המדינה. לאן שיסכים ללכת, ישלח - וזהו-זה!! ירצה לשנות משהו? ייאלץ להתחנן, לקבל רשות, מסרסורי-העבדים = אנשי המשרד הממשלתי, האמון על השירות הלאומי...

כאשר כל הזמן, ברקע, האיום: תעשה בעיות? היידה לצבא!!

אין זו העסקה ישירה!!!!

מבינים עכשיו, מדוע למעסיק, זה משתלם כל-כך?

מבינים עכשיו, מדוע השירות הלאומי = תועבה?!