לאחרונה יצא, למרבה צערנו העצום, הסרט "גנבת הספרים" (יענו "the books-thief") אל האקרנים. במה חטאו האקרנים, שמגיע להם עונש כזה - לא הבנו עד היום. ובמה חטאו הצופים? למבול, אמנם, יש סיבות טובות, ליפול עלינו - אבל, מוטב כבר מוות בטביעה (או מוות בכלל), על-פני צפייה, בסרט כה-גרוע...
למרבה המזל, בעידן האינטרנט, אין עוד שום צורך, להשליך לפח-האשפה 38(!!!!!!!!) שקלים חדשים, פלוס שעה ומשהו ישיבה באולם, על-מנת לראות, עד כמה הזוועה, שמכרו לך כיצירת-המופת הנפלאה ביותר בדברי-ימי-הקולנוע, היא חנטריש שלא היה מזעזע הימנו, באותם דברי-ימים עצמם. לפחות, כיום, ברגע שסרט, יוצא להתעלל, בקהל-הפראיירים, הוא גם עולה לרשת, במגוון אתרים וניתן, חמדיאללה, לצפייה בחינם לגמרי, בנוחות הביתית הנפלאה, מבלי לפגוש שום פרסונות, מבלי לשלם, הון-תועפות אסטרונומי בטירוף ומבלי לחפש חניה.
כעת - אינני מדבר על כך, שהשחקנים השונים (לפחות בשבע ומשהו הדקות הראשונות - אינני מאזוכיסט עד-כדי-כך, שאקריב מעצמי יותר, על מזבח הזוועה הקולנועית המחרידה...), מפגינים "יכולת-משחק", של צנון בן חדשיים, המנסה לשכנענו שהוא, בעצם, מלפפון; או על התסריט, הבימוי, הליהוק (כאמור) ועוד, שהם מן המזעזעים ביותר, שראיתי מימיי = ברמה, למעשה, של סרטי-האסונות (הזכורים לטראומה בל-תימחה) "פגיעה קטלנית", "באג אלפיים", "גשם חזק" ו"אני עדיין יודע מה עשית בקיץ האחרון".
בכל אלה די, כמובן, על-מנת להכריז על הזוועתון, כחנטריש, שהופק במטרה להתעלל בנחקרים, במרתפי גוואנטאנאמו והשב"כ (עשר דקות מול זה והם יתוודו על כל דבר, העיקר לברוח כבר משם). אבל, זה, אפילו, עוד יותר גרוע...
שתבינו: זה טוען להתרחשות בשנת 1938 בברלין, יענו דויטשלנד. כעת, בדויטשלנד, מדברים דויטלנדית (מה קוראים אותהּ גם "גרמן"), בדרך-הטבע. אתם הכי יכולים לבדוק זאת: פרסי מפרס, מדבר פרסית, צרפתי מצרפת, מדבר צרפתית וגרמני מגרמן, מדבר גרמנית, יענו דויטלנדית (אם הוא מדבר בכלל). ובסצנה הראשונה, לצד פסי-הרכבת, אכן מדברים דויטלנדית, כן?
אלא שהפלא (שפה כלשהי, מלבד אנגלית אמריקקית, בסרט אמריקקי) אינו שורד זמן רב, למרבה-הצער - וכבר שנייה ומחצה אחר-כך = עם שהוונדר-קינד הארית הטהורה ההיא, מגיעה לברלין של תקופת שלטהון דני דנו - אה, יוזף גבלס וחבריו הטובים אדולף, היינריך, היידריך וכל היתר - כל הדמויות כולן: האם המאמצת (המכשפה), האב המאמץ (המלאך), הילדים ברחוב (הפושטקים) וכיו"ב מריעין-בישין - עוברים, כוווווווולללללללללללם, לדבר אנגלית, משל עברו עליהם חייהם, בין הפיף-בוליווארד לאוקספורד-סטריט ובין מסע-קניות במנהטן, לפור-או'קלוק-תי-ו'יד'-דה-קווין (שזה, מן-הסתם, הסיטואציון עם השחקנים - אבל, ווט דה פאק, הפּסו שחקניותים דוברותי-גרמנית מן העולם?!? כאילו, כולה איזה שמונים מיליון פרסונות, יש בגרמן הזאת ועוד איזה עשרה מיליונים באוסטריה; בטח יש ביניהםן, איזה שחקנית~שתיים, עם אילושהם כישורי-משחק מינימאליים... שזה ממילא הרבה-הרבה יותר, במימדים מערכיים, מאשר עדר-המפגרים, שכשל לו, על הסט הזה, כן???).
ולסיכום: הנה התגובה שלי, באתר-הסרטים שם, לזוועתון דנן...
Ha???
No, really - what the fuck?! They're supposed to be GERMANS.
At the beginning, they DO speak German.
But then, all of a sudden, they start on speaking English (in 1938 Berlin!!), except for saying "Ja", instead of "Yes"?
BEYOND BAD.
אז - למענכםן, אַל תצפו בו. לא בתשלום, לא בחינם וגם לא תמורת תשלום שוחד, לא בשקלים, לא בדולרים, לא באירו, לא בטובות-הנאה מיניות ולא בשום-דבר אחר - כי שום-דבר בעולם, אינו שווה, סבל כֹּה-קיצוני. תאמינו לי - עקירת-שיניים כירורגית, בתוספת שני טיפולי-שורש, תייסר אתכםן פחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
