אכן, הגדולה מכולן - ובדיוק משום-כך: שמעולם לא חששה, לומר בדיוק את שחשבה, ללא אי-אלו חישובי-תועלת צבועים (המאפיינים, כל-כך, את המערכת הפוליטית מאז ומעולם).
ב"מרצ" דהיום, אֵין להּ יורשים. מזהבה ועד לאחרון פעילי-השטח, אין איש, אשר יוכל, אי-פעם, להגיע לקרסוליה.
"מרצ", למעשה, כבר מתה.
למעשה, כל המערכת הפוליטית, כיום, באותו המצב. אולי, בעוד שנים, ניתן יהיה, לראות בח"כ סתיו שפיר, יורשת ראויה לשולה; אולי. אך, מלבדהּ?
מאף-אחד/ת, כבר אין לי ציפיות.
ועוד מחשבה...
בבחירות 1973, קיבלה ר"צ 35,023 קולות, שהיו אז 2.2%, שהיתרגמו ל-3 מנדטים.
אבל! גם בבחירות 1977 (20,621 קולות = 1.2%) וגם ב-1981 (27,921 = 1.4%), קיבלה ר"צ, רק מנדט 1 בלבד.
לו אז, היה נוהג אותו אחוז-חסימה, הקיים מאז 1992 ואילך, היתה ר"צ, הופכת לאפיזודה שולית ונשכחת לחלוטין, בדברי-ימי הפוליטיקה הישראלית. ב-1981, אגב, גם "שינוי", השיגה מנדט אחד, בלבד...
אפילו ב-1984, השיגה ר"צ רק 49,698 קולות = 2.4%, בסך-הכל.
חשוב מאד לזכור זאת, בימים אלה, בהם דנים ב"חשיבות" העלאת אחוז-החסימה. לזכור, שלו היה אחוז-החסימה, גבוה יחסית אז - שולה וחבריה, לא היו מגיעים לכנסת ו"מרצ", בהכרח, כלל לא היתה קמה.
כי רק אחוז-חסימה, בן מנדט אחד ויחיד = דמוקרטיה ייצוגית אמיתית.