עקב המצב האולטרא-אומלל בגוש השמאל - והעובדה, שאין אפילו מפלגה אחת, בישראל ובמדינות האיחוד האירופי כאחת, היכולה להיות מוגדרת, באמת ובתמים, כשמאל (ולא כימין קיצוני מחופש) - אני מעוניין להציע, כאן ועכשיו, להקים מפלגת שמאל אחת אמיתית וכנה. אז -

אם גם לכםן נמאס, ממפלגות """שמאל"""-מרכז, אנמיות וצבועות, המשתייכות, בבירור, לימין הקיצוני...

אם גם לכםן נמאס, מ"תקשורת" ממשלתית-טייקונית, המשרתת את בעלי-ההון, את האייאתוללות למיניהם ואת הימין העולמי...

אם גם לכםן נמאס, מכך שהתעללות מפלצתית בתינוקות והטלת מום נצחי בגופם, היא בחזקת דבר, שאינו רק לגיטימי (מחריד ומזעזע כשלעצמו!!) - אלא אף "נורמטיבי" ונדרש...

אם גם לכםן נמאס, שבעוד שהתעטפות, בקפוטות ובשטריימלים, בחום האוגוסטיאני הישראלי, נחשבת לדבר מקובל ולגיטימי, על הסרת הבגדים ברחוב, תעצרכםן המשטרה...

אם גם לכםן נמאס, שעצים נעקרים בסיטונות וששטחים פתוחים, מתמלאים בבטון, בעוד "מועמדים ירוקים" למיניהם, יושבים, מדושני-עונג, עם הרגליים למעלה, מסתלבטים על העולם ורק דורשים, שינתנו להם שבילי-אופניים, במסגרת-הבטונדה...

אם גם לכםן נמאס, שפוליטיקאים(!) מנסים לומר לכםן, אילו קבצים לשתף והיכן מותר ואסור לכםן לגלוש...

אם גם לכםן נמאס, שחולים ונכים, נאלצים להתחנן בדמעות, לקבלת קצבאות, מריחואנה ותרופות נוספות...

אם גם לכםן נמאס, שפוליטיקאים מושחתים מטיפים לכםן, על כיבוד החוקים, שנוצרו אך ורק למען הטייקונים - ולא למען העם...

אם גם לכםן נמאס, שצריך לבקש מן המשטרה רשיון(!!), על-מנת למחות נגדהּ...

אם גם לכםן נמאס, מפוליטיקאים סכסכנים = המסיתים, את העניים, זה נגד זה, בשירות ההון אדונם...

אם גם לכםן נמאס, שפוליטיקאים מושחתים, מבטיחים לכםן אינספור הבטחות נאורות, ערב-הבחירות - ולמחרתן נעלמים לכםן מן הרדאר...

אם גם לכםן נמאס מן השלטהון, מן ההומופוביה, מן הטראנסופוביה, מן הסקסיזם, מהתעללות בתינוקות ומרצח-חיות...

הצטרפו אליי!!!!

כשיהיו מספיק מעוניינים, ניפגש וגם נקים אתר; עד אז, ההצטרפות היא בתגובות פה, או בדואל לכתובת:

[email protected]

קחו, למשל, את איזור דרך יבנה, מצומת המכון בפינת רחוב הרצל עד לצומת עם העוקף המערבי, בואך רחוב המנוף.

זהו רחוב מגורים רגיל, ללא מבנים בעלי ערך הסטורי ממשי, אך בעל פוטנציאל עצום, אם רק נזכה להשתמש בו כראוי.

רבות נכתב כבר על כך, שבהיות ישראל מדינה קטנה עם אוכלוסייה גדולה, אין לנו ברירה אחרת, אלא לבנות לגובה.

בואו נאמר, על-כן, שהיינו בונים, בדרך יבנה לכל אורכהּ, מגדלי-מגורים בני שבעים עד תשעים קומות, בעלי דירות בכל גודל = לא פאר ולא סלאמס!! - תוך שימור, כמובן, כל העצים, הקיימים כרגע ברחוב והוספה עליהם.

בנוסף לכך, המגדלים הללו עצמם (שייבנו במתאר זרים ואליפטי~עגלגל ותוך דאגה לחסינות מלאה, כמובן, מפני רעידות-אדמה), יעטפו בשלמה ירוקה, של שיחים ועצים נמוכים וצמחים מטפסים ושרכים, כגנים התלויים של רחובות.

באמצעות כך, גם נסייע ליצירת אקלים קריר למדי ומוצל לחלוטין, אפילו בשיא-הקיץ.

כל הצמחיה הזאת, תושקה במים ממוחזרים ומוּשבים.

על גגות-המגדלים, יוצבו קולטני אנרגיית-שמש ובריכות גדולות, לאגירת מי-גשמים בחורף (שיכוּסו, כמובן, היטב, בכל הימים נטולי-הגשמים).

בקומת-הקרקע, של כל המגדלים הללו, יהיו בתי-קפה, חנויות, בתי-קולנוע, מכבסות אוטומטיות, מאפיות, תיאטראות וכיו"ב, כמו גם תחנות להאכלת חתולים וכלבים.

רבע מן הדירות, בכל המגדלים כולם, יהיו דיור ציבורי בבעלות-הממשלה.

ברחוב (ובכל שכונות-המגורים בכללותן, כמובן) תיסע, אך ורק, תחבורה ציבורית (שתינתן בחינם) ולא שום תחבורה פרטית שהיא. מובילים מסחריים, ספקים וכיו"ב, יוכלו לשכור קרוניות בחניוני החנה-וסע, שימוקמו מסביב לגבולותיה החיצוניים של העיר.

אם נרצה, באמת, נוכל לממש כל זאת, עד לשנת 2030.

הצרה היא, כמובן, ששום-דבר מזה, אינו הולך לקרות.

לא באשמת עיריית רחובות; את האנשים שם, אפשר בקלות להחליף.

גם לא באשמת שרי האוצר, הפנים והשיכון, ואפילו - יודעים מה?!?? תארו לעצמכם!!! - אפילו לא באשמת בנימין נתניהו, "השד הנורא"!!!!

אלא אך ורק, באשמת המוני האזרחים חסרי-הדמיון, בעלי המוחות הזעירים ומשוללי-החזון, העסוקים בחייהם הקטנים והעלובים ואינם מסוגלים, כלל, לדמיין חיים אחרים, סביבה שונה... אך ורק באשמת כל אלה, שצרים אופקיהם כאופקי-נמלה.

כל הדירות להשכרה, בהן התגוררתי מאז ספטמבר 1996 ועד היום הזה = רשומה, שתשותף בקבוצות-הפייסבוק "ועד הבית" ו"דירות-פח". במודגש: עד כמה היה רע?

1. כתובת: דוד ישראל 9, משמאל, שכונת מרמורק, רחובות (בצדהּ המערבי של הגבעה, המצויה דרומית לתחנה-=המרכזית ולקניון הגדול של רחובות). שם: "דוד ישראל". קומה: מספר מדרגות, מתחת לקרקע = דירת "מתחת לוילה". שלושה חדרים די-קטנים, עם מקלחת, שירותים ופינת-מטבח נאה. תקרה: נמוכה, לא יותר משני מטרים ועשרה ס"מ (ואולי אף פחות). שטח: כ-36 מ"ר. מוקפת-דשא ועצים מספר (חצר בעלי-הבית), ללא-פרטיות כלשהי. שכירות: 400 דולר = בין 1,300 ל-1,400 ש"ח, בערכים של אז. לא כולל כלום. תשלום מדי שלושה חדשים. דוד חשמלי. בעלי-בית: סטנדרטיים; שונאי-חתולים. תקופה: 1.9.1996-13.8.1997.

2. כתובת: יעבץ 4, דירה 5, רחובות (בצדהּ הצפוני, של גבעת רחוב יעקב, בלבהּ של העיר). שם: "יעבץ". קומה: שלישית. דירת שלושה חדרים קטנה יחסית. תקרה: סטנדרטית. שטח: קרוב ל-60 מ"ר. הבניין עם צמחיה מזה וחניה מזה. פרטיות סטנדרטית... ושותפה מן הגיהנום, קרבן-אופנה חולת-נקיון ופרחה אידיאולוגית ופנאטית, המעשנת בסיטונות. שכירות: 550 דולר = 275 דולר לשותף = קצת פחות מאלף ש"ח, בערכים של אז. לא כולל כלום. תשלום מדי שלושה חדשים. בעלי-בית: היא פרחה מזדקנת, הוא מוותיקי-האס.אס (לפחות, אותם לא ממש ראינו, מלבד במעמד מסירת-הצ'ק... מרבית-הזמן, ראינו רק זה את זו = וזה, כשלעצמו, היה מסוייט מספיק...). תקופה: 13.8.1997-1.1.1998 (נגמר בהתפוצצות-אטומית; אל תשאלו, אל תשאלו).

3. כתובת: ירמיהו 8, דרום שכונת שעריים, רחובות, מאחור, בחצר (ובתרגום מעשי: חור אמיתי). שם: "ירמיהו". קומה: קרקע. חדר אחד, עם מטבח, מקלחת ושירותים (שנטו להיסתם דרך-קבע). דוד חשמלי. תקרה: מטר תשעים בקושי. שטח: כ-19 מ"ר. בצמוד להּ: אתר-בנייה, בבעלות הבעלבית. חצר עשויה מאבק. פרטיות אפסית. על צמחיה משמעותית בחצר, אין מה לדבר. שכירות: 250 דולר = בין 1,000 ל-1,100 ש"ח, בערכים של אז. לא כולל כלום. תשלום מדי חצי-שנה. בעל-בית: "היי, אני החבר הכי טוב שלך!! אין עליי - היי, אבל דיר-בלק לאחר לי פעם אחת אפילו בתשלום... כן, ואני גם אדפוק אותך, בכל-מיני דברים קטנים, עשרים שקל פה, מאתיים שקל שם, ככה, כשלא תרגיש. אבל היי, אנחנו החברים הכי-הכי טובים שיש!!" תקופה: 29.6.1999-22.2.2001 (מדוע נשארתי שם, זמן כה-רב? כי הייתי מטומטם. מבחינה מנטאלית, היתה זו התקופה הרעה ביותר בתולדותיי; כשהתעשתתי והחכמתי, עפתי משם!).

4. כתובת: נחלת-בנימין 128 (פינת פלורנטין), שכונת "היא אמרה לי תראה, החיים די-קלים"..., תל-אביב. שם: "נחלת-בנימין / פלורנטין". קומה: שנייה, בניין מוזנח שאין-דברים-כאלה (פלורנטין, בכל-זאת). דירת שלושה חדרים גדולים. תקרה: גבוהה!!  שטח: בוודאות למעלה מ-70 מ"ר, כנראה למעלה מ-80. פרטיות נמוכה. שותפים... נו, היה כיף לעשן ג'וינטים, לשתות וודקה ולהפוך ראשים ביחד; לגור יחד = פחות. שכירות: 570 דולר = 190 דולר לשותף = כ-830 ש"ח, בערכים של אז. לא כולל כלום. בעלי-הבית: לא פגשתי. תקופה: 22.2-30.3.2001.

5. כתובת: דרך אצ"ל 8, כניסה ב', רחובות (הכביש העוקף, צפונית לדרך יבנה, מול חניון "תנובה" ורחוב המנוף). שם: "דרך אצ"ל". קומה: שלישית, בלוק סטנדרטי. דירת שניים וחצי חדרים מצויינת (למעשה, עד למעברי, לביתי הנוכחי, נחשב דרך אצ"ל לטוב בבתים, בהם התגוררתי, מאז צאתי לחיים עצמאיים). תקרה: סטנדרטית. האוורור, האור והפרטיות = מעולים כולם. שטח: כ-45 מ"ר. חצר-הבניין, מלאה ירק ועצים. שכירות: 1,100 ש"ח. לא כולל כלום. תשלום מדי שלושה חדשים. מרפסת. האינסטלציה קצת דפוקה (כשקרסה סופית, בעל-הבית רטנן קצת, אך החליפהּ על חשבונו). דוד-שמש. בעל-הבית: לא ניכנס לזה. תקופה: 30.3.2001-26.9.2004.

6. כתובת: מסדה 7, שכונת הדר, חיפה. שם: "מסדה". קומה: שנייה, בניין סטנדרטי למדי. דירת שלושה חדרים גדולים. תקרה: סטנדרטית. שטח: בוודאות למעלה מ-110 מ"ר, כנראה בסביבות 120. פרטיות נמוכה, עקב השותפים = צמד מטומטמים, שהבלטות היו נבונות לידם ושנהגו, רוב-הזמן, ב"מה ששלי שלי! אבל, גם מה ששלך, בהחלט עשוי, להפוך לשלי"... שכירות (לי כשותף): 1,000 ש"ח. לא כולל כלום. בעל-הבית: אחד המטומטמים דנן (היה זה טמטום מצדי להיכנס לזה, אני יודע. אבל חיפוש דירה בחיפה, בעודי מתגורר ברחובות, שחקני לחלוטין...). תקופה: 26.9-25.10.2004 (וגם זה, כבר היה יותר-מדי).

7. כתובת: מרגלית 44, חיפה, בצדו המערבי, של ההר, המשעמם תמיד... ההר המשעמם כל ימות-השנה... קומה: קרקע. חדר אחד, עם מקלחת ושירותים. פינת-ה"מטבח", הכילה מקרר ישן, כירה חשמלית וקומקום חשמלי, אך לא כיור; את הכלים, נאלצתי לרחוץ, בכיור חדר-הרחצה והשירותים בררררררררררר  תקרה: נמוכה (היו שתי מדרגות גדולות בתוך החדר, אז בחלק ממנו, זה היה בערך 2.4 ובחלק = שניים, בקושי. האוורור לא משהו, אבל היתה, חצר ירוקה ונפלאה, עם הנוף הנהדר והמרהיב ביותר, שהיה לי מימיי. שטח: 13.6 מ"ר, לא כולל החצר (שירדה ישר, אל הואדי הירוק). הפרטיות: לא-משהו. שכירות: 1,100 ש"ח, כולל ארנונה ומים. תשלום מדי-חדש, בצ'קים דחויים. דוד חשמלי. בעלי-הבית: היא נחמדה מאד וסימפטית, הוא קקי קטן ואנטיפאט. שכנים: ייקים בני 335,876,432,897, שנכחו בבריאת-היקום וכיום, כל שהם מסוגלים לו, הוא לצרוח: "שקט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" - בכל פעם, בהּ העזת לדבר, בקול רם יותר, משל יבחוש... תקופה: 25.10.2004-25.7.2005.

8. כתובת: אבישי 3, המושבה הגרמנית (או, אם נשפוט לפי תושביה: האמריקקית), ירושלים, ירושלים, ירושלים, של מלחמה!! ירושלים, ירושלים, ירושלים, של מלחמה!! שם: "חור-הגיהנום". קומה: מרתף. חדר אחד, עם חלון לחדר-המדרגות (אור עז, מאיר תמידית אל-תוך חדרך בלילה, כי המנגנון, שאמור לגרום לו לכבות, התקלקל ולא בזין, של בעלי-הבניין המאפיונריים, לתקן...) ולעשן-סיגריותיהם, של גושי-צואה דו-רגליים (המכונים "שכנים"), עם מטבח, שלתקרתו חלון צר, הצמוד למדרכה שמעל... ושירותים ואמבטיה, עם ג'קוזי בתוכהּ; וואלה. הבעלבית, הבטיח מקרר - אך לא קיים (כלומר, עד שקיים, כבר קניתי לעצמי חדש, ממילא). אוורור: עשן-סיגריות-שכנים צלול-כיין. אור: אם נתקע האור בחדר-המדרגות, אז היה. נוף לאבני-המרצפת, של המדרכה למעלה. גובה התקרה: נמוכה מאד (פחות משני מטרים) בחדר-השינה המבחיל, גבוהה ברמה סטנדרטית במטבח. דוד חשמלי, שנשרף מייד (נאלצתי לתקנו על חשבוני, כמובן). פרטיות: מה זה? שכירות: 1,776 ש"ח, כולל ארנונה בלבד. תשלום מדי-חדש, בצ'קים דחויים. שלושה צ'קי-סקיוריטטה, משלושה זנים שונים: ביטחון, הפרש דולרי, וסתם-כי-בא-לנו-אז-תן-כבר,יאללה!!יאללה!! בעלי-הבית: מאפיונרי-סמטאות מרוקאיים, שעלו לגדולה, מן-הסתם ילידי-הגיהנום בעצמו. תקופה: 25.7.2005-31.7.2006 (ניסיתי לצאת קודם, באמת שניסיתי). שכרתיה עקב ליקוי-המאורות החמור והנורא ביותר בהסטוריה - ושילמתי על-כך ביוקר, באמצעות למעלה משנה תמימה, של סיוטים מציאותיים - ועוד הרבה שנים מאז, של סיוטים ליליים.

9. זהו. סיימתי לתאר הזוועה.

אפשר להמשיך.

זהו-זה. די. נגמר.

בשעה טובה.

כתובת: מבוא-הררי 23, למטה מימין, שכונת הגבעה הצפרדעית / צמרת-הבירה, ירושלים, ירושלים, ירושלים, של מלחמה!! ירושלים, ירושלים, ירושלים, של מלחמה!! הדירה השנייה, בהּ התגוררתי עקב בחירתי המטומטמת, ללמוד מעל פסגת הר-הצואים - והרביעית, בהּ התגוררתי עקב החלטתי המפגרת, ללמוד במוסד אקדמי מטונף כלשהו, בכלל. שם: "מבוא הררי". קומה: מספר מדרגות, מתחת לקרקע = דירת "מתחת לוילה"; בחדר-השינה-מטבח, זה כבר היה, למעשה, שני-שליש מרתף. שני חדרים די-קטנים, עם מקלחת, שירותים ופינת-מטבח נאה. תקרה: כ-2.4 מ'. שטח: כ-24 מ"ר. ללא שום פרטיות, אלא-אם-כן סגרתי כל החלונות בוילונות (כפי שציפו ממני, בעלי-הבית והשכנים = כולם, כאחד, אנשי משמרות-הצניעות הסרוגות, של משטרת-טהראן). שכירות: בתחילה היה, כמדומני, 410 דולר, אולם עד-מהרה, שינתה בעלת-הבית, את הסכום, ל-1900 ש"ח (הדולר החל להתרסק - והפוסטמה ממש לא רצתה להפסיד, כן???). כולל ארנונה ומים. תשלום מדי-חדשיים - וכך גם החוזה (כי "היי, אולי נרצה, כך-פתאום, למכור הבית, אז תמיד תהיה מוכן, להצמיח כנפיים ולהתחפף מכאן, לביי-ביי=גוד-ביי!!"). בעלי-בית: הבנתם כבר, לא?? תקופה: 31.7.2006-17.1.2008. כל-כך שמחתי לעבור לשם, לאחר הסיוט הנורא, המחריד והמזעזע, עד שאפילו התנאים הנוראים הללו, כבר נדמו, בעיניי הנחרדות, לגן-העדן בעצמו...

10. לוסטיג 2, שכונת אפרים, רחובות = חדר וחצי, מאוורר ומואר, בתוך בית משפחתי גדול ומפואר. מן המקומות הנאים, הנוחים, הנעימים והמפנקים ביותר, בהם התגוררתי מעודי. שם: "לוסטיג", כמו-גם "תור-הזהב הלוסטיריאני". קומה: שנייה. המטבח = מטבח הבית בכללותו, חדר-הרחצה (שירותים ואמבטיה נוחה) משותף-למחצה וכך גם המרפסת הנעימה. למעשה, נכנסתי לגור אצל משפחה. תקרה: בחלק שלי סטנדרטית, בקומת-הקרקע (=הסלון והמטבח) גבוהה מאד. עם חצר נאה ועצי-פרי בתוכהּ. פרטיות ככה~ככה. שכירות: 1,500 ש"ח, כולל הכל! החיסרון האחד והיחיד: בעלת-הבית (הנחמדה מאד, כשלעצמהּ!!) האמינה ב"אסור לומר לילדים לא". נכדתהּ בת הארבע, משתוללת, צורחת עד לב-השמיים ומטנפת את פיה, בדברהּ לכלל הנוכחים במקום (ובמיוחד אליי)? נפלא!! היא לא תחנכהּ אחרת, בתהּ (אם-הילדה) וחתנהּ, גם הם לא (הם ניסו; היא מנעה מהם בכוח) וכמובן, שגם אף-אחד אחר לא... ואם למישהו יש בעיה, אז שיעוף לו מכאן, בבקשה... תקופה: 17.1-30.4.2008 (בתחילה כמעט שלושה חדשים נפלאים, אז כמעט שלושה שבועות מסוייטים).

11. הדולב 45, כפר גבירול, על גבול-הקצה הכי-הכי מערבי של רחובות, ממש לצד כביש 411. שם: "הדולב". קומה: קרקע. שני חדרים קטנים, עם מקלחת, שירותים ופינת-מטבח. תקרה: כ-2.4 מ'. שטח: כ-24 מ"ר. חצר ענקית, בתחילה בעיקרהּ אבק, עם כמה עצי-תאנה קטנים ושיחי-גת. אז עשינו, גינה אורגנית קטנה, אז הגינה נרצחה, מפה לשם, הקפנו הכל בשיחי-פסיפלורה, אז חיסלו את רובם (עבודות של עירייתנו, ימח-שמהּ)... פרטיות: בתחילה לא-קיימת, אז טיפחנו, שיחי-פסיפלורה, מול חלוני והמצב השתפר פלאים. שכירות: בתחילה 1,800, כולל ארנונה ומים, אז 2,000, כולל ארנונה בלבד. תשלום מדי-חדש. דוד-שמש. עם הזמן, התהוותה במקום קהילת-שכנים, של כל שוכרי יחידות-הדיור, היינו עושים "על האש" יחדיו, עובדים בגינה יחדיו ועוד... בעל-הבית: נחמד מאד. לבד מן השכירות המופקעת שלקח, היה - חד-משמעית!! - אדם נפלא וחבר של כולם. תקופה: 30.4.2008-1.6.2012. על-אף קֹטן-הבית ויֹקר-השכירות, הרי עקב העובדה, שכולנו היינו חברים, היה לי טוב מאד והפסיפלורה שלי, היתה יקרה עד-מאד ללבי. ואולם, היעדרהּ הכמעט-ומוחלט, של תחבורה ציבורית ראויה (מכירים את קו 16 של "אגד" ברחובות? לא? מזלכם!!!!!!!!!!), גרם לי לנסות, פעם אחר פעם (4-11.5.2009; 25-28.7.2010; 25.2-2.3.2011) לחפש - לשווא, כמובן... - דירה בת"א (חיפושים, בהם התוודעתי לעובדה, שבתל-אביב, בעלי-הבתים הנבלים, החמדנים, הם המכה הקטנה; השותפים המסוייטים, הם הזוועה האמיתית...). לבסוף - עם שנאלץ בעל-הבית, להעביר ניהול-הדירות, לחברו הטוב (והסוציופאט) = שבנוסף לכל שאר "מעלותיו", הודיע על העלאת-השכירות, במיידית ל-2,200 (עם העלאות נוספות לעתיד-לבוא), החלטתי, שיש גבול לכל חוצפה, קמתי ועזבתי. תוך יום אחד, בסך-הכל, מצאתי, את ביתי הנוכחי - וזהו כל הסיפור כולו.

ביום א' לפנות-ערב, קניתי פילם וסוללות למצלמה והלכתי לצלם, את זוועת הכניסה הצפונית לרחובות, בין הפקולטה לתחנת-הרכבת = איזור שואת-האקליפטוסים, שיזמה עיריית רחובות, בתמיכת כלל תושבי רחובות חוץ ממני = הירוק האחד והיחיד כאן (כל שאר הרחובותים, רוצים לנסוע במהירות ובקלילות באוטו שלהם, ללא שום פקק ואם אפשר, לדרוס למוות כמה ערכי-טבע, ככה על הדרך = מה טוב!! מה טוב!!).

בשני בבקר, קמתי בשש וחצי, לפני שבע כבר יצאתי - אבל רק בעשר דקות לשמונה(!!), זכיתי לרדת מן האוטובוס (קו 16 המבחיל), לצד חורבות עמק הטל = "בכניסה לשכונת רחובות ההולנדית" בלע"ז, בסמוך לקצה המערבי, של העיר. שתבינו, היתה זאת הפעם הראשונה, מאז עזיבתי את שיקוץ "כפר גבירול", בהּ נסעתי, בסיוט ההוא. הראשונה - ואני מקווה, בכל לבי ומאודי, שחזרתי משם, כמה דקות אחר-כך (משצילמתי התמונות הנחוצות), היתה גם האחרונה, בהּ נאלצתי לנסוע, בקו הארור והמצ'וקמק דנן.

ירדתי בהרצל / שדרות חן ("אנדרטה", ליד "מילשטיין" לשעבר), חציתי את הרצל ובתחילת הנשיא הראשון, חיכיתי לקו 14, שדווקא הגיע די-מהר (אחרת הייתי מוותר - כבר היה פאקינג עשרים לתשע!!! התחבורה הציבורית המהוללת....כי ההגה, בידיים של "אגד"). נסעתי עד לפינת הנשיא הראשון וההמשך הצפוני של סירני, לצד אחוזת הנשיא חיים וייצמן ושם ירדתי והלכתי, לצלם את הזוועות, שחוללו בני-עירי ה"""יקרים""" בטבע של צפון-מזרח העיר. אז הלכתי, ברגל, בעוקף המזרחי ובגורודסקי (ליד מרכזי סגידת-המוות הראשיים של העיר = הטמאים בעיניי, כמובן: אמונתי אוסרת עליי, להיכנס אליהם), בדקתי המחירים בסופרמרקט בפינת גורודסקי וסירני, הזדעזעתי מן המחירים בסופרמרקט בפינת גורודסקי וסירני, הגעתי ל"בית העם" החרב, ישבתי, בפלאפל המעולה שלצדו, אכלתי אחלה פלאפל ושתיתי אייס-טי.

אחר-כך, כשהייתי מסוגל להמשיך, פניתי והלכתי, ביעקב ובנורדאו, אל גן-המגינים, צילמתי שם שלוש תמונות, הלכתי לפסז' השקם, צילמתי שם שתיים ואז, מסרתי הפילם לפיתוח והלכתי לשבת לשתות קפה שני עם חבריי; השעה היתה כמעט עשר והייתי, כמובן, מחוק כבר לחלוטין.

אז שבתי הביתה, צפיתי, כמובן, בדיוני-התקציב במליאה, התרגשתי מן התרגיל המבריק, המעולה והמצויין, של חברות האופוזיציה - ולמחרת בבקר נשברתי, משראיתי, איך הצליחו לפקשש הכל; טוב נו, השמאל הישראלי, למה אפשר, בכלל, לצפות, הא???

מזל שיש "לוּל"!!

ביום רביעי = לאחר, שלקחתי הכביסה למכבסה וקניתי חמישים ספרים, במחיר שנקל לספר - צפיתי עוד קצת, בדיוני-המליאה, עד שהפמינאציות המטומטמות, העבירו חוק, עמו לא יכולתי, בשום-פנים-ואופן, להשלים - וזהו.

זהו-זה!! אינני שמאלני עוד, לא במובן הישרא=טאליבאני, אני מְסָרֵב, להיות איש-שמאל!!

אם עכשיו יש בחירות, אני הולך לקפה, או לים; לא לשום קלפי, אל תחפשו אותי!!

טוב, ומי שרוצה לדעת, מה קרה היום, שיכנס לפה ויקרא עד הסוף.

מעבר לזה? קצת עובד, קצת קורא, קצת צופה, בהרצאות אקדמיות, או בסדרות-עבר טובות... ומשתדל, לפחות, שלא לתכנן התאבדות....משתדל. לא תמיד מצליח.

ביי בינתיים.