מחשבות על העולם ובכלל

אז ככה:

"רשתות חברתיות" וירטואליות: מקץ זמן רב, בו ניסיתי להתנתק מטוויטר וחזרתי אליה ולאחר תקופה קצרה, של חזרה לפייסבוק, התנתקתי, סוף-כל-סוף, באופן סופי ומוחלט, מכל הרעל הזה כולו!! הפעם האחרונה, בהּ עוד היה לי משתמש בפייסבוק, היתה לפני שבועיים כמעט - וגם זאת, עקב הטרטור מצד לילך, שאעשה לי דף עסקי כי רק אעשה דף עסקי והכל יהיה נחמד וטוב. עשיתי, הרגשתי בבירור, שאני משחית זמני לריק שם ודי-מהר, חיסלתי כל העניין כולו. מכיוון, שמחר ימלאו שבועיים להוראת-המחיקה הסופית, הרי שמחר, ישמיד פייסבוק, את כל המידע בחשבוני אצלו - וברוך שפטרנו!! בעוד מספר ימים, יושמד, סופית, גם כל המידע שבטוויטר (כי שם, זה לוקח חדש תמים).

כל הרוצה, להיות עמי בקשר, יכול תמיד לעשות כן בדואל ([email protected]), בסקייפ (danniel.qeletti), אם מכירני טוב = גם בטלפון ואם גר קרוב (כלומר: מגיע, מדי-פעם, למרכז רחובות, או לסביבתהּ הקרובה...) = פנים אל-פנים, כיאות.

לבטי-ההגירה: הסתיימו, לאחר תקופת-התלבטות ארוכה-ארוכה, נפלה ההחלטה סופית: אני מהגר מכאן, כפי-הנראה לברלין (היעד הסביר ביותר) ובהקדם!!

תל-אביב: יותר לא אבקר בהּ, לעולם. יחסרו לי טיוליי בהּ, תמיד הייתי מגיע, על הבקר, בין אם ב-174 או בשירות לת"א ואז בשירות קו 5, יושב, לקפה ומאפה או לארוחת-בקר שלמה, ב"אתנחתא", או ב"מתחת לעץ", או ב"בנדיקט" רוטשילד, או באיזשהו מקום אחר, מטייל באיזור שדרות רוטשילד, שנקין, פאיירברג, הבימה, דיזינגוף, דיזינגוף-סנטר, שדרות בן-גוריון, בן-יהודה, אלנבי, פרישמן, חוף-הים, קינג ג'ורג', בוגרשוב, שלמה המלך, גורדון... יושב על החול בחוף, נכנס למים... מבקר, אולי, ב"הלפר" ספרים... ואז, מתחנת פרישמן, או בן-גוריון/דיזינגוף, או כיכר רבין, עולה על 174 - או מאלנבי, או מדיזינגוף, או מבן-יהודה, על שירות 4, או 5, או 16 ואז שירות לרחובות -שלום וביי... אבל, זהו: תוצאת הבחירות המוניציפאליות האחרונות, סתמה את הגולל על כך; משום אהבתי למקומות ההם, לעולם לא ארצה לדעת, מה עולל להם החולדה, בקדנציה הזאת = קדנציית קבורתהּ הסופית, של העיר תל-אביב.

לפיכך, גם כשיש לי קצת כסף, אני יושב בבית-קפה רחובותי, בכיף... ולא נוסע עוד לת"א. בקרוב, כאמור, אעזוב לחלוטין = ונגמר... אבלה בבתי-הקפה של ברלין (או איפה שיהיה...).

שונות: לפני שעה קלה, שמעתי מלמטה קריאות "דניאל! דניאל!"...

האנטישטונדה הזה, נמשך כבר הרבה מאד זמן, אז החלטתי, שאברבר בבלוג קצת.

עכשיו ליל-שבת, עוד-מעט אור ל-31 באוגוסט, שנת 2013. הזוי לחשוב, שכבר בעוד ארבעה ימים ראש-השנה, עם תפוח בדבש, תפוח על דגל ועוד אי-אלו תפוחים ותפודים מן-הסתם.

קורא, בימים אלו, את הספרים "לא יכולה אחרת", "Garden of Salt" ו"Deep Secret" ומפעם לפעם, גם קצת בביוגרפיה של שוברט, בקריאתהּ פתחתי בזמן-הטיול.

במוצאי יום ג', נשברתי ונסוגתי, סופית לחלוטין, מן הטבעונות וחזרתי, לבסוף, לצמחונות רגילה. מה אפשר לעשות. אינני מסוגל לטבעונות. לעולם גם לא אהיה.

בצהרי יום ה', נכנס לתוקף שינוי-המספר - וזהו!!  כיום, איש אינו יכול, להטרידני באמצעות הטלפון. בשעה טובה.

דירוג בתי-הקפה כרגע הוא:

1. אתנחתא, רחוב דיזינגוף 190, ת"א
2. לול, רחוב הרצל 202, רחובות
3. עץ התות, רחוב הרצל 194, רחובות

ניתן לראות, שבין שלושת הראשונים, לא נמצא בית-קפה "בנדיקט".

לו היה, בית-קפה "בנדיקט", בין שלושת הראשונים, אחד משלושת הראשונים, לא היה, בין שלושת הראשונים.

מה שמלמד אותנו, שבין שלושת הראשונים, יכולים להימצא רק שלושת הראשונים ולא בית-קפה "בנדיקט", שנמצא במקום אחר (4) ולא בין שלושת הראשונים.

עד כאן הבִּרבורים.

נימוקים בעד הישארות:

ביתי הנוכחי, הוא הטוב ביותר, מאז עברתי להתגורר לבדי. אחלה דירה באחלה מיקום, בלב עיר הולדתי.

כאן אני בבית. כאן האוויר נכון.

כאן מרבית חבריי הקרובים. אני הולך לבניין הסמוך ושם גרה ידידה טובה מאד שלי. יורד למטה, חוצה את הרצל והולך מעבר לפינה ושם עובדים, שני חברים טובים מאד אחרים.

אני אוהב, את המקום הזה.

כאן למטה קפה "לול". בקרבת-מקום חומוסיית "בדרה", בורקס "סמי" ו"עץ התות". אני אוהב, אוהב מאד-מאד, את המקומות הללו כולם.

זה לא, שבמקומות אחרים בעולם, המצב מושלם... בעיות ודברים רעים, יש בכל מקום. ניאו-נאצים ומעסיקים נצלניים, יש בכל מקום. כאן, לכל-הפחות, אני אזרח (עד שיחליטו, כמובן, לשלוח את כולנו בטרנספורטים, לקציעות ולסהרונים, כדין מתנגדי הפיהרר אדולף ליברמן). בכל ארץ אחרת, מה אהיה? פליט עני ואומלל, שאינו יכול כלל, להפגין ולהרים קול נגד עוולות, כי - היי, תגיד תודה, שבכלל נתנו לך, לשבת פה?

אפילו אמכור, את כל אשר לי (כולל הספרים האהובים עליי ביותר), אשיג לא-יותר, מששת-אלפים ומשהו ~ שבעת-אלפים ש"ח, במקרה הטוב ביותר; לדרום אמריקה, רק הכרטיס, עולה חמשת-אלפים פלוס; לאירופה בסביבות האלף, אבל - מה אז? מה הלאה?

נימוקים בעד הגירה:

כל הזמן, רוצחים עוד ועוד עצים.

כיבוש-אפליה-אפארטהייד-גדר, כיבוש-אפליה-אפארטהייד-גדר.

השמאל הישראלי, הוא הגוף הפוליטי הכי-הכי מפגר, אכול-אגו, דפוק ומטומטם, שהכרתי מימיי - והדבר האחד והיחיד, שהם מסוגלים, בכלל, להצליח להיות מעולים בו, הוא להיכשל לחלוטין ולקלקל לעצמם, תמיד.

משרד הפנים נמצא, כרגע, בידי הֶר גדעון (פלוגות-ה)סער וסגניתו הרוסייה ההיא, שו-איסמהא....הן כולן אותו דבר בלאו-הכי: כהניסטיות פאר-אקסלאנס.

ועדת-הפנים של הכנסת, מונהגת בידי הפשיסטית הגאה מירי "כפיים" רגב (שהיא לא גנבה!! לא גנבה!! - זאת מן האמירה "היהוד - אה, הסודנים הם סרטן!"), עם פייגלין מעריץ-היטלר לצדהּ.

אותו מעריץ-היטלר עצמו בדיוק, הוא סגן יושב-ראש כנסת ישראל, יושב בראש כמה מישיבותיה וחבר פעיל בנשיאותהּ.

ועדת-החוקה של הכנסת, מונהגת בידי הפשיסט המשתלח והמטורף דוד רותם (ממפלגת "מולדובה ביתו"), עם הכהניסטית המוצהרת וחולת-הרוח אורית סטרוק (אום-אל-טרוריסט-פסיכי).

חברים טובים, יש לי גם בעוד מקומות. במיוחד אחת.

בתי-קפה מעולים, יש בשפע בערים אחרות, באירופה במיוחד.

בדרום אמריקה, יש משטרים נאורים, יותר מאשר בכל מקום אחר שהוא עלי-אדמות: סוציאליסטים, מקדמי לגליזציית-גראס... שמאלנים אמיתיים, לא בכאילו, כמו כאן.

מצד אחד מצרים, מצד שני סוריה, מצד אחד אינטרסים של ארצות-הברית, מצד שני - אלה של רוסיה... הממם... לא ממש האיזור הכי-הכי מומלץ, להימצא בו בשנים הקרובות. בטח לא, כשבמדינה שלנו פה, שולטת חונטת-פירומאנים פסיכוטית.

באירופה, פה ושם, יכול הבנאדם להיות נודיסט!!!!

באירופה (ובדרום אמריקה ועוד ועוד), יש בנות שוות הַרְבֵּה-הרבה יותר, מאשר פה...

איך אסתדר שם? נו, ואיך אני מסתדר כאן? הרי זה לא, שפה יש לי פרנסה.

ב ע י ה . . .

ביום א' לפנות-ערב, קניתי פילם וסוללות למצלמה והלכתי לצלם, את זוועת הכניסה הצפונית לרחובות, בין הפקולטה לתחנת-הרכבת = איזור שואת-האקליפטוסים, שיזמה עיריית רחובות, בתמיכת כלל תושבי רחובות חוץ ממני = הירוק האחד והיחיד כאן (כל שאר הרחובותים, רוצים לנסוע במהירות ובקלילות באוטו שלהם, ללא שום פקק ואם אפשר, לדרוס למוות כמה ערכי-טבע, ככה על הדרך = מה טוב!! מה טוב!!).

בשני בבקר, קמתי בשש וחצי, לפני שבע כבר יצאתי - אבל רק בעשר דקות לשמונה(!!), זכיתי לרדת מן האוטובוס (קו 16 המבחיל), לצד חורבות עמק הטל = "בכניסה לשכונת רחובות ההולנדית" בלע"ז, בסמוך לקצה המערבי, של העיר. שתבינו, היתה זאת הפעם הראשונה, מאז עזיבתי את שיקוץ "כפר גבירול", בהּ נסעתי, בסיוט ההוא. הראשונה - ואני מקווה, בכל לבי ומאודי, שחזרתי משם, כמה דקות אחר-כך (משצילמתי התמונות הנחוצות), היתה גם האחרונה, בהּ נאלצתי לנסוע, בקו הארור והמצ'וקמק דנן.

ירדתי בהרצל / שדרות חן ("אנדרטה", ליד "מילשטיין" לשעבר), חציתי את הרצל ובתחילת הנשיא הראשון, חיכיתי לקו 14, שדווקא הגיע די-מהר (אחרת הייתי מוותר - כבר היה פאקינג עשרים לתשע!!! התחבורה הציבורית המהוללת....כי ההגה, בידיים של "אגד"). נסעתי עד לפינת הנשיא הראשון וההמשך הצפוני של סירני, לצד אחוזת הנשיא חיים וייצמן ושם ירדתי והלכתי, לצלם את הזוועות, שחוללו בני-עירי ה"""יקרים""" בטבע של צפון-מזרח העיר. אז הלכתי, ברגל, בעוקף המזרחי ובגורודסקי (ליד מרכזי סגידת-המוות הראשיים של העיר = הטמאים בעיניי, כמובן: אמונתי אוסרת עליי, להיכנס אליהם), בדקתי המחירים בסופרמרקט בפינת גורודסקי וסירני, הזדעזעתי מן המחירים בסופרמרקט בפינת גורודסקי וסירני, הגעתי ל"בית העם" החרב, ישבתי, בפלאפל המעולה שלצדו, אכלתי אחלה פלאפל ושתיתי אייס-טי.

אחר-כך, כשהייתי מסוגל להמשיך, פניתי והלכתי, ביעקב ובנורדאו, אל גן-המגינים, צילמתי שם שלוש תמונות, הלכתי לפסז' השקם, צילמתי שם שתיים ואז, מסרתי הפילם לפיתוח והלכתי לשבת לשתות קפה שני עם חבריי; השעה היתה כמעט עשר והייתי, כמובן, מחוק כבר לחלוטין.

אז שבתי הביתה, צפיתי, כמובן, בדיוני-התקציב במליאה, התרגשתי מן התרגיל המבריק, המעולה והמצויין, של חברות האופוזיציה - ולמחרת בבקר נשברתי, משראיתי, איך הצליחו לפקשש הכל; טוב נו, השמאל הישראלי, למה אפשר, בכלל, לצפות, הא???

מזל שיש "לוּל"!!

ביום רביעי = לאחר, שלקחתי הכביסה למכבסה וקניתי חמישים ספרים, במחיר שנקל לספר - צפיתי עוד קצת, בדיוני-המליאה, עד שהפמינאציות המטומטמות, העבירו חוק, עמו לא יכולתי, בשום-פנים-ואופן, להשלים - וזהו.

זהו-זה!! אינני שמאלני עוד, לא במובן הישרא=טאליבאני, אני מְסָרֵב, להיות איש-שמאל!!

אם עכשיו יש בחירות, אני הולך לקפה, או לים; לא לשום קלפי, אל תחפשו אותי!!

טוב, ומי שרוצה לדעת, מה קרה היום, שיכנס לפה ויקרא עד הסוף.

מעבר לזה? קצת עובד, קצת קורא, קצת צופה, בהרצאות אקדמיות, או בסדרות-עבר טובות... ומשתדל, לפחות, שלא לתכנן התאבדות....משתדל. לא תמיד מצליח.

ביי בינתיים.